זה בסדר שאני אשמה בעיניי מישהו, כל כך ניסיתי להיות טובה בעצם זה בא לי טבעי עד כמה שהמילה ׳טובה׳ היא ממש משהו שצריך להשליך לפח מה זה טובה?? זה כמו שבי יפה לא שבי יציב לא שבי איך שנח לך שבי יפה נורא! גם הטובה הזאת.. אבל כשהאשימו אותי, היה לי ממש קשה פגעתי במישהו? הפרתי את החוזה בינינו באיזה שהוא אופן? בלתי נסבל היה מבחינתי. אבל זה נכון הם צודקים נכון הפרתי וואחד חוזה אני אשמה ברור הפרתי חוזה. זה בסדר שיהיו כאלה שיחשבו שזה נורא מה כל כך פחדתי מהאשמה הזאת? אני חייבת לחיות את חיי

אֲנִי כְּבָר מִזְּמַן חוֹשֶׁבֶת שֶׁמֵּ-הָעַז יָצָא מָתוֹק. זֶה מִן מִשְׁפָּט כְּזֶה יָדוּעַ, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה בְּחַיִּים אַתְּ מַרְגִּישָׁה, שֶׁבֶּאֱמֶת מֵהָעַז יָצָא מָתוֹק. קִלַּלְתְּ כָּל הַדֶּרֶךְ אוּלַי, כָּאַב לָךְ יוֹתֵר מִדַּי בָּכִית מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, אוּלַי. אֲבָל לֹא הַפְסָקַת לָנוּעַ מֵהָעַז אֶל הַמָּתוֹק. לֹא יָדַעְתְּ מָה יַקְדִּים אֶת מָה, אוּלַי לֹא תַּצְלִיחִי, אוּלַי לֹא תַּגִּיעִי, הָעַז גָּדוֹל וְעָמֹק מִיָּדִי, הַמָּתוֹק כְּבָר נִשְׁכַּח מֵחַיַּי. מָה

תָּמִיד זֶה חוֹזֵר בַּסּוֹף לְאֵיךְ שֶׁאֲנַחְנוּ רוֹאִים אֶת הַדְּבָרִים. .הָרְאִיָּה הַפְּנִימִית הִיא זֹאת שֶׁרוֹאָה, בֵּין אִם אֲנִי מְמַקֶּמֶת אוֹתָהּ מִחוּצָה לִי אוֹ בְּתוֹכִי הָעַיִן הַפְּנִימִית מִסְתַּכֶּלֶת בְּ-360 מַעֲלוֹת. הִיא מִקְרוֹסְקוֹפּ, טֵלֶסְקוֹפּ וְרַחֲפָן.. וּמִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ מַגְנִיבִים, גַּם. .אֲנַחְנוּ לֹא מוּדָעִים אֵלֶיהָ מַסְפִּיק לְצַעֲרִי לִפְעָמִים אֲנַחְנוּ שׁוֹמְעִים אֶת פִּטְפּוּט הַמִּלִּים שֶׁל הַמֹּחַ הַפְּנִימִי. .זֶה שֶׁמְּתַכְנֵת אֶת

בכמה דרכים עלינו להתחשב לפני שנפעל? כמה ממה שאנחנו עושים בכלל שייך לעכשיו? כמה ממה שאנחנו מתעקשים עליו הוא לא בעצם נסיונות פיצוי על העבר? כמה ממי שאנחנו רואים הוא בכלל מי שבאמת נמצא? כמה אנחנו סבירים? ומי הטביע בנו את סרגל המדידה של העילה הסבירה? כמה אנחנו באמת חושבים,ולא מייצרים מחשבות במפעל שמייצר לפי אותה תבנית שנוצרה מזמן? כמה באמת אנחנו יודעים על מה שנאמר ומפי מי שנאמר? כמה אנחנו יודעים איך נשפיע על מי שליד? כמה באמת אכפת לנו בכלל? אם היינו חיה מי היינו? חמור או נשר,איך

כְּשֶׁדִּמְיוֹן פּוֹגֵשׁ אֶת הַמְּצִיאוּת נוֹצַר קֶסֶם. כְּשֶׁמַּחְשָׁבָה בּוֹרֵאת מְצִיאוּת נוֹצַר תִּכְנוּת. הָאֶחָד חָפְשִׁי, הַשֵּׁנִי מְקֻבָּע. כְּשֶׁדִּמְיוֹן פּוֹגֵשׁ אוֹתָךְ, אתְּ מְחַפֶּשֶׂת בּוּעוֹת סַבּוֹן נוֹצְצוֹת. כְּשֶׁמַּחְשָׁבָה נוֹצֶרֶת בָּךְ, אתְּ מְחַפֶּשֶׂת הוֹכָחוֹת. כְּשֶׁהַמְּצִיאוּת מַחֲזִירָה לָךְ קֶצֶף קַר שֶׁל בּוּעָה שֶׁהִתְנַפְּצָה, אתְּ אוֹ צוֹחֶקֶת כִּי שִׂחַקְתְּ בַּדִּמְיוֹן, אוֹ בּוֹכָה כִּי נָגַעְתָּ בְּאשְׁלָיָה. תמונה מאת: טלי אפל

מה נהייה עם האמא הזאת? אני שואלת אותך. אני הילדה של אמא שלי. הייתי ועודני הילדה של אמא שלי. אומרים לי שאני צריכה להיפרד מהאמא הזאת, אבל איכשהוא יוצא, שאני עדיין ליד אמא שלי. אולי הוא( הבן שלך פרויד) צדק שאי אפשר לצאת מהאמא הזאת. אז מה? כל משאת נפשינו היא לצאת מהאמא הזאת?? תגידו לי אתם. לעזאזל הפסיכולוגיה הזאת! גוף אדם שלם התגלמות פסגתה של האבולוציה התודעתית ,נמצא כאן על כדור הארץ, רק כדי לצאת מהאמא הזאת?? מה? זה לא נשמע לך מפגר? אישה בת 98 ללא שיניים עולה השמיימה ופוגשת את א

הַלְּוַאי שֶׁהָייתִי כָּכָה לְעַצְמִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי לַאֲחֵרִים כָּכָה יחַלְתִּי לְעַצְמִי פַּעַם. הָיִיתִי לַאֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁאַף פַּעַם לֹא קִבַּלְתִּי לְעַצְמִי כָּכָה הֶאֱמַנְתִּי פַּעַם. וּבֶאֱמֶת הָיִיתִי כָּכָה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי לֹא יָרַקְתִּי אֲפִלּוּ לְכִוּוּנִי. בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הֵבַנְתִּי, שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, כָּכָה הָאֲחֵרִים לִי. גַּם הֵם הָיוּ מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי, לֹא רָאוּ אוֹתִי מִמֶּטֶר. אוֹ רָאוּ אוֹתִי מִמֶּרְחַקִּים. רָאו

מָה זֹאת אהֲבָה? אִם לֹא לְהָעֵז לָגַעַת בְּלֹא נוֹדַע. מִי שֶׁאוֹהֵב מִתּוֹךְ מָה שֶׁיָּדוּעַ, רַק מְלַטֵּף אֶת חִוּוּטֵי זִכְרוֹנוֹ....

איפה שנכשלת זה אומר שגדלת בעוד קצת. כי ההצלחה היא תוצאה של מה שכבר נלמד. אבל איפה שאת.ה חדש.ה, וכשאת.ה מסכימ.ה להיות בלא נודע, אז כשלון הוא החבר הכי טוב בנמצא. אז מה כאן בעצם הבעיה? מה זאת הצלחה כשאת.ה לא יודע.ת מה את.ה עושה? ומה שווה ללכת על הצלחה בטוחה? כשאת.ה (בת/בן) אדם ולא איזו מכונה. מאיפה את.ה יכול.ה לדעת מה תהי.ה כשתהי.ה גדול.ה? ולמה את.ה בכלל צריכ.ה לדעת דברים כאלה מראש אם את.ה יצור חי ולא פינת ישיבה שצריכה לשבת בשקט ורק להיות יפה. ויש את הכשלון של מה שחשבת שאת.ה יוד

כשמו כן הוא, גיל הַמַּעֲבָר הוא מַעֲבָר/ שער, שנע מֵהֶעָבָר למישור חדש של חווית חיים. לכן לא נכון, בעיניי, לחשוב על גיל הַמַּעֲבָר כשייך רק לסיום של פריון (וכאילו הוא שייך רק לנשים) בעצם יש לנו ארבעה גילאי מַעֲבָר גדולים: מַעֲבָר הלידה : ( בין עֻבָּר לתינוק) מַעֲבָר ההתבגרות ( מה שנקרא גיל ההתבגרות) מַעֲבָר הבגרות: ( מה שנקרא גיל המעבר) מַעֲבָר החיים- מוות. כל מַעֲבָר כזה הוא בעצם פרידה מזהות ישנה לעבר כינונה של זהות חדשה ולא ידועה. פרידה ושינוי זה יכולים לקרות מתוך מודעות ו

מה זה לעזאזל וויסות רגשי? למה בן אדם צריך להיות פרואקטיבי פרודקטיבי? מווסת ומאוזן? מה אני מכונת אספרסו?? וויסות לחצים איזון כימי ויעילות של שלוש כוסות קפה בדקה זה בן אדם? לא , זו מכונה. אנחנו חוששים שהמכונות מחליפות את המחשבה האנושית, ואנחנו מפתחים מכונות אנושיות אבל בתכלס אנחנו כבר מזמן הפכנו למכונה ניהול סטרס פרוטוקולים של קבלת החלטות שעונים שמספרים לך על פעימות הלב שלך סופרי צעדים בודקי מדדים אני מרגישה כמו שעון המים שלי בחצר ואני הולכת וכל היום מרגישה משהו לוחץ לי משהו שמ

כמה אנרגיה אנחנו שמים על הדבר הזה, לא יאומן אחת המוטיבציות העיקריות לחיים , זו אהבה רומנטית. וכך קורה ששמונים אחוז מאנרגית החיים שלנו מושקעת בבן אדם אחד,שניים בכל ימי חיינו. אנרגיה מופלאה ואהבה אפילו זה לא כל העניין יש פה הסדרים של יחסים שמארגנים את אנרגית החיים שלנו, לפי מה שצריך ומצופה. והבעיות הנפשיות ( ״צרכים רגשיים״ בסלנג הטיפולי) של כל אחד מהצדדים. השאיפה לחיבור המיוחד הזה מניעה כלכלה מטורפת מטראש ועד אופרות מרהיבות ברומא הקסומה ממדע בדיוני ועד סרטי אימה פורנו,ארוטי

אני די בטוחה שכשמישהו מאבד את הכבוד העצמי שלו, קורה לו משהו מבפנים שמשנה אותו לתמיד. ואני חושבת שהרבה מאוד אנשים מכירים את התחושה הזאת של איבוד כל הכבוד העצמי. אצל גברים ונשים אולי זה יכול להתבטא אחרת . אבל זה בעצם אותו המקום. ההשפלה, החשיפות העירומה של הרגשות הלא ״מתורבתים״ שלנו.. אני עצמי איבדתי את הכבוד העצמי שלי הרבה פעמים, הרבה מאוד פעמים. מילדות ועד עכשיו. תחושת ההתרסקות של כבוד עצמי, היא תחושה עצמתית וכואבת. ובתגובה, כל פעם אנחנו בונים את הכבוד העצמי מחדש ומאבדים א

אף פעם לא הצלחתי לענות על השאלה : מה את עושה? או המקבילה המרשעת שלה : מה את בדיוק עושה? ( עם הפרצוף המתארך למעלה בתמיהה ספקנית) והרבה שנים ,למעשה עד לא מזמן, חשבתי שה-אי יכולת שלי לענות על השאלה הזאת, מעידה על משהו לא תקין. בי אני לא עובדת נכון, אני אמורה להיות מסוגלת לענות על השאלה הזאת. אדם רציני במה שהוא עושה מגדיר את המוצר ואת יעדיו אחרת זה לא ללכת עד הסוף, זה לא רציני! כל מדורי המיתוג, שיווק, דפי נחיתה ושאר ירוקות ,עסוקים ב׳הגדר את עצמך׳ ואת ה׳מוצר שלך׳ בשלושה משפטים , ב

בְּכָל פַּעַם שֶׁנּוֹפֶלֶת לְיָדִי הַזְּכוּת, לִהְיוֹת בַּחוּץ לְמַרְאֵה יָרֵחַ. וּבִמְיֻחָד כְשֶׁאֲנִי נוֹכַחַת וְהַיָּרֵחַ עוֹלֶה, אז עוֹלָה גַּם אֲנִי, וְנִזְכֶּרֶת, שֶׁזֹּאת אֲנִי הָייתִי שֶׁבָּחַרְתִּי לְהִכָּנֵס לְכָל זֶה... הַהִתְמַסְּרוּת,הָאהֲבָה, הַהִתְרַגְּשׁוּת ,הַכְּאֵב, הָאכְזָבָה וְהָאֱמוּנָה שֶׁאֲנִי יְכוֹלָה שֶׁזֶּה יהְיֶה. אֲפִלּוּ שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי. מִבְּחִינָתִי, כִּשָּׁלוֹן בּוֹטֶה בֶּטַח שֶׁלֹּא רַק הַפַּעַם, בָּרֶגַע הַזֶּה אֲנִי נִצֶּבֶת מֵחָדָשׁ.

אני לא מבינה למה קוראים לזה ״בעיות קשב וריכוז״ אני לא מבינה למה קוראים לזה בעיות קשב וריכוז אם אני מקשיבה ומרוכזת מאוד בכל דבר שאני פוגשת בדרכי. בין הרגע שאני קמה ועד לרגע שהגעתי למטבח ראיתי והתייחסתי לכל דבר שזז. אני מלאה בקשב וריכוז אז מה הם רוצים? אף פעם לא הבנתי למה אני ממש גרועה בדברים כמו ״ small talk" וחשבתי שאני לא יודעת איך מתקשרים. תמיד יצא לי יותר מידי או הוצאתי דברים שאחרים לא מעיזים ולא הצלחתי אף פעם לדחוס את ההתרגשות שלי לדיבור קטן עם ארשת פנים, שלא מגלה מה י

כמי שמחשיבה את עצמה אדם מכור סליחה כמי שיודעת שהיא בן אדם מכור, משתמשת או לא, סיגריות קפה סמים מסך מתוק לחם מחשבות ,,, וזו רק רשימה שיוצאת לי הכי בשלוף, ( כן.. אני לא לבד.. אני יודעת. כן.. you love me אני יודעת). אני מכורה כי בכל רגע נתון אני יכולה לשלוח את ידי לדברים האלה ועוד וכל יום אני מנסה שלא... ( כמעט). והבעיה היא לא זה שאני יכולה לשלוח, וגם לא זה שאני שולחת במודע או לא במודע את עצמי לשם. אלא שאני מקווה לחשוב שאם הייתי המנהלת הבלעדית של המערכת גוף נפש שלי, הייתי פועלת

כולם רצים להספיק לספק ואני בספק.. על הסיפוק שבהספק. אין זה מספיק ואני לא מסופקת מכל מה שהספקתי, וכל האספקה שאספתי. יש לי כבר אי ספיקה ואני צריכה הפסקה.. ואם אפסיק לחפש סיפוקים חיצוניים ואהפוך לספק של עצמי, אני ורק אני אספק אותי, אקח לי פסק זמן עצמוני העולם יפסיק להיות תחנת החשמל שלי , והסיפוק יהפוך למנת חלקי התמידית.

עַל שְׁלוֹשָׁה מֵימָּדִים עוֹמֶדֶת דַּעְתּוֹ שֶׁל אָדָם גָּובְהוֹ רָוחְבּוֹ וְעָומְקוֹ הוּא אוֹמָּן בִּלְבָנוֹת וּלְהָזִיז כָּל דָּבָר בַּמֶּרְחָב. אֲפִילּוּ מידע בֶּעָנָן מְמֻוחְשָׁב. וְעַל מֵימַד אֶחָד מְאוֹד חָרַד הָאָדָם מֵימַד הַזְּמַן זְמַנּוֹ הַמַּשְׁאָב שָׁרַק הוֹלֵךְ וּמִתְרוֹקֵן וּמִבְחָנּוֹ הוּא מִבְחַן מֵסָּכֶּם הַאִם תַּעֲמוֹד בַּמִּבְחָן הַזְּמַן? הַאִם הַזְּמַן יַחְשׁוֹב שֶׁקִּיּוּמִי הָיָה לְעִנְיַין? הַאִם הַזְּמַן יַעֲשֶׂה חֶסֶד עִימִּי וְאֶשָּׁאֵר יָפָה?

אנחנו היהודים אבל הזכרון קצר היינו לפני אברהם,עובדי אלילים זה לא אומר שלא היתה בנו אמונה, להיפך האמנו בהרבה דברים אבל לא היינו עם, אתם מבינים? בא אברהם ועזר לנו לעשות מהפכה לא מהפכה לאומית לא מהפכה דתית אלא מהפכה רוחנית. מהריבוי נולדה האחדות אחדות הריבויים . אחר כך היתה לנו ארץ, היתה אדמה ואז עזבנו אותה ביחד היינו ביחד עבדים במצרים. ומה קרה לנו שם כשיצאנו ממצרים מה הביא משה אלינו? אם לא מהפכה לא מהפכה לאומית לא מהפכה דתית מהפכה רוחנית! להביא אותנו לחרוג מההישרדותיות שלנו, ולה

אומרים ש״מרבה נכסים מרבה דאגה״ ובאמת כשנמצאים במצב הישרדותי קשה ,יש לנו רק בעיה אחת לפתור- לשרוד. אבל כשאנחנו במצב של שפע, אומר סדגורו (גורו ומיסתיקן הודי) ורוב רובינו נמצאים במצב הזה- יש לנו אלף בעיות. מה נלמד? מה נאכל? איפה נגור? עם מי נתחתן? גלידה וניל פצפוצים או קרמל מלוח? הבנתם.. מכל הנכסים שיש לנו, יש לנו נכס אחד שהוא הכי משמעותי, האונה הקדמית שלנו (הניאוקורטקס). היא המבחינה אותנו מכל עולם החי והצומח. היא המקור לכל ההישגים המפוארים שלנו, וגם לכל הכשלנות האיומים שלנו,

דבורה הנביאה גיבורת ילדותי מי היא זו שעלתה למעמד הזה שנראו בו רק גברים? מי היא אם לא כל אישה, הרואה את עצמה ומתייצבת בחייה במלואה. מה לנו ולנשים זרות המורידות את ראשיהן לאות מחאה?? בואו נלבש את גלימת השופטת דבורה הנביאה דבורה האם דבורה השופטת דבורה המצביאה דבורה הדבקה באל דבורה העובדת במקדש דבורה הנשואה לאיש דבורה המנהיגה דבורה המשוררת. אנחנו רוצות להיות אשת חיל? אשת חיל מי ימצא? ישבה האישה המדהימה הזאת, מתחת לתומר גבוה, בין בית אל לרמה ולשם עלו אליה, לבקש את שיפוטה. בין המ

אישה זה גוף. נולדתי לתוכו וכמו כל נשמה בגוף חי מוטב לי להתייחס לגופי בכבוד כי הוא מכשיר רב עצמה הג׳יני האמיתי של חלומותיי. נשיות זו הרגשה זו חוויה זה האופן שאני חווה את עצמי בגופי. בכל ההיסטוריה של בני וגם בנות האדם, היו שהכניסו אותי לקופסאות של נשיות רדודה. אבל כמו צבעי הפרפרים המרהיבים אני משחקת בנשיותי כרצוני וכשאני מרשה לעצמי לחוות את החיים במלואי אז נשיותי הופכת להיות אינסופית. נקביות היא האלמנט הבורא חיים לא רק אותי ואותך, שלי ושלך את כל הילדים של החיים. נבטים - כופתאות

להתנגד זה קל להתנגד זה פשוט להגיד זה לא שלי, זה לא באחריותי. את זה אני דוחה מכל וכל ! Talk to the wall להתנגד זה כמו ילד ששם כפות ידיים על העיניים ואומר ״אני לא כאן״ להתנגד זה לא להבין שבזמן שהתנגדתי לדת כי אני חילונית לא הבנתי שאני מרוקנת את עצמי מכוחה של אמונה ומעומק הרוחניות של היהדות והשפעתה עליי. אז היו כאלה שלא התנגדו ולקחו את זה על עצמם. אז מה אני בוכה עכשיו? בזמן שהתנגדתי ללאומיות הישראלית לא הבנתי שאני מאבדת אחיזה בארץ הזאת. באדמה הזאת שבצדק או לא בצדק אני מחוברת אלי