לאמא (של פרויד

מה נהייה עם האמא הזאת? אני שואלת אותך.

אני הילדה של אמא שלי.

הייתי ועודני הילדה של אמא שלי.

אומרים לי שאני צריכה להיפרד מהאמא הזאת,

אבל איכשהוא יוצא, שאני עדיין ליד אמא שלי.

אולי הוא( הבן שלך פרויד) צדק שאי אפשר לצאת מהאמא הזאת.

אז מה?

כל משאת נפשינו היא לצאת מהאמא הזאת?? תגידו לי אתם.

לעזאזל הפסיכולוגיה הזאת!

גוף אדם שלם

התגלמות פסגתה של האבולוציה התודעתית ,נמצא כאן על כדור הארץ, רק כדי לצאת מהאמא הזאת??

מה? זה לא נשמע לך מפגר?

אישה בת 98 ללא שיניים עולה השמיימה ופוגשת את אלוהים(מה) והוא שואל איך היה לך? והיא אומרת לו בגאווה שהיא הצליחה, לא להיות אמא שלה, לפחות ב 40 אחוז. (בסדר 55 אחוז. ניצחת)

לא נראה לי שזו היתה הכוונה- אני מקווה כלומר..

אז זהו שלא!

לא נצא מהאמא הזאת.

חבל על הזמן.

אי אפשר להוציא את האמא הזאת ממך.( וגם את הסבתא)

היא חצי מהגנים שלך.

וכבר הוכיחו שגם תנודות נפשיות עוברות אליך.

אז חצי מחווית החיים שלה אצלך.

מה?

איך תפטרי?

חבל על הזמן.

גם תוציאי הרבה,תישארי עם שבעים אחוז אמא שלך.

חכי

את לא תמיד תראי את זה, עד שתהפכי לאמא בעצמך או תתקרבי לארבעים/חמישים.

הכל זה אמא שלי, אמא שלי

גם, לא אמא שלי, זה אמא שלי

איך שלא נסובב את זה, אמא פה, אמא שם..

אמא שלי היא סרגל המדידה שלי, נייר הלקמוס של חיי.

לעזאזל!

ומה מסתבר?

שהיא לא התכוונה,

היא לא ידעה,

היא ראתה את זה אחרת,

כי יש לך מח של ילדה אז איך תביני?

היא היתה צריכה,

ואת לא היית יכולה,

והיא לא הצליחה ואת נפגעת,

סבבה.

הלאה.

נו.

הרי באמת, האמא הכי טובה שאפשר להיות, זה לא אמא שלי או לא אמא שלי

זו האמא שאני,האישה שאני.

יחסים מורכבים אמא ובת,

קרבה, מרחק.

תקוות ואכזבות.

בריאה ומוות.

רק אלכימאי יכול לקחת עץ אבוקדו ולהתמיר אותו להיות נמר.

כי באתי מאימותיי ואני שואפת לחרוג מהן עד כמה שאפשר.

השחרור לחופש להיות מי שאני,

הוא אלכימיה לא פחות מזה.