כְּמוֹ שֶׁאֲנִי , כָּכָה אֲנִי

הַלְּוַאי שֶׁהָייתִי כָּכָה לְעַצְמִי, כְּמוֹ שֶׁאֲנִי לַאֲחֵרִים

כָּכָה יחַלְתִּי לְעַצְמִי פַּעַם.

הָיִיתִי לַאֲחֵרִים, כְּמוֹ שֶׁאַף פַּעַם לֹא קִבַּלְתִּי לְעַצְמִי

כָּכָה הֶאֱמַנְתִּי פַּעַם.

וּבֶאֱמֶת הָיִיתִי כָּכָה מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי

לֹא יָרַקְתִּי אֲפִלּוּ לְכִוּוּנִי.

בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר הֵבַנְתִּי,

שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, כָּכָה הָאֲחֵרִים לִי.

גַּם הֵם הָיוּ מֵעַל וּמֵעֵבֶר לְעַצְמִי,

לֹא רָאוּ אוֹתִי מִמֶּטֶר.

אוֹ רָאוּ אוֹתִי מִמֶּרְחַקִּים.

רָאוּ

לִפְעָמִים מֵעָלַי

לִפְעָמִים מִתַּחְתַּי

וְלִפְעָמִים מֵאֲחוֹרֵי הַגַּב שֶׁלִּי...

אֲבָל אף פַּעַם לֹא בֶּאֱמֶת אוֹתִי.

וְיוֹתֵר מִכָּךְ קָרָה לִי

שֶׁרָאִיתִי

שֶׁכְּמוֹ שֶׁאֲנִי לְעַצְמִי, כָּכָה אֲנִי לַאֲחֵרִים.

אִם אֲנִי לֹא רוֹאֶה אוֹתִי,

אֲנִי לֹא בֶּאֱמֶת רוֹאֶה אֶת מִי שֶׁלְּיָדִי.

אִם אֲנִי לֹא בִּתְשׂוּמֶת לֵב עַל עַצְמִי,

אז אֲנִי לֹא שָׂמָה לֵב גַּם לַאֲחֵרִים.

עֻבְדָּה שֶׁאֲנִי נִפְגַּעַת כְּאִלּוּ נִכְנַסְתִּי בְּקִיר.

אז עַכְשָׁו אֲנִי יוֹדַעַת ש

כְּמוֹ שֶׁאֲנִי לְעַצְמִי , כָּכָה אֲנִי.

וְזֶה מָה שֶׁקּוֹבֵעַ הַכֹּל עֲבוּרִי.