מֵעַז יָצָא מָתוֹק

אֲנִי כְּבָר מִזְּמַן חוֹשֶׁבֶת שֶׁמֵּ-הָעַז יָצָא מָתוֹק. זֶה מִן מִשְׁפָּט כְּזֶה יָדוּעַ, אֲבָל לֹא הַרְבֵּה בְּחַיִּים אַתְּ מַרְגִּישָׁה, שֶׁבֶּאֱמֶת מֵהָעַז יָצָא מָתוֹק. קִלַּלְתְּ כָּל הַדֶּרֶךְ אוּלַי, כָּאַב לָךְ יוֹתֵר מִדַּי בָּכִית מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב, אוּלַי. אֲבָל לֹא הַפְסָקַת לָנוּעַ מֵהָעַז אֶל הַמָּתוֹק. לֹא יָדַעְתְּ מָה יַקְדִּים אֶת מָה, אוּלַי לֹא תַּצְלִיחִי, אוּלַי לֹא תַּגִּיעִי, הָעַז גָּדוֹל וְעָמֹק מִיָּדִי, הַמָּתוֹק כְּבָר נִשְׁכַּח מֵחַיַּי. מָה שֶׁחָשַׁבְתְּ שֶׁמָּתוֹק, הָפַךְ לְבִלְתִּי נִסְבָּל. וְאַתְּ לֹא כָּזֹאת מַאֲמִינָה יוֹתֵר לְכָל מָתוֹק וְאוֹמֶרֶת לָזֶה, דַּי. אֲבָל הִנֵּה, מֵעַז יָצָא מָתוֹק. הַמָּתוֹק הוּא אַחֵר, הַמָּתוֹק הוּא כָּזֶה, שֶׁאַתְּ יְכוֹלָה לוֹמַר בֶּאֱמֶת, שֶׁבְּלִי הָעַז לֹא הָיִית כָּזֹאת עַכְשָׁו. וּבֶטַח שֶׁלֹּא הַכֹּל נִפְתַּר. הַמָּתוֹק הוּא כָּזֶה, שֶׁהַטַּעַם שֶׁלּוֹ הוּא כָּל כָּךְ מָלֵא וּמֻרְכָּב, כְּמוֹ בִּיס מִפְּרִי טְרוֹפִּי שֶׁנִּפְתַּח בָּפֶה לְמָתוֹק, וְחָמוּץ,מַר וְחָרִיף מֵסֻּכָּר. כְּמוֹ שֶׁאוֹמְרִים עַל יַיִן טוֹב כְּמוֹ הַפְתָּעָה, כְּמוֹ הַנִּגּוּד- לְּהַרְגִּישׁ שֶׁאַתְּ לְבַד וְאַתְּ מְלֵאָה, אַתְּ חָפְשִׁיָּה. בְּעִקָּר מִמִּי שֶׁחָשַׁבְתּ שֶׁאַתְּ וְגִלִּית שֶׁזֶּה לֹא קָרוֹב אֲפִלּוּ, כָּזֶה עַז. כָּזֹאת הָיִית אָז, מֵבִיא לְמָתוֹק כָּזֶה,עַכְשָׁו.

בתמונה: לפני שלושה שבועות העץ אגס הזה היה כמעט מת, כי כשעישבתי ניתקתי אותו מההשקיה. גיליתי אותו ברגע האחרון, עלה אחד ירוק נשאר… טסתי להשקות אותו, ביקשתי סליחה ממש, ואתמול גיליתי שהוא פורח יותר משאי פעם פרח, תודה