גיל המ-עֲבָר:

כשמו כן הוא, גיל הַמַּעֲבָר הוא מַעֲבָר/ שער, שנע מֵהֶעָבָר למישור חדש של חווית חיים.

לכן

לא נכון, בעיניי, לחשוב על גיל הַמַּעֲבָר כשייך רק לסיום של פריון (וכאילו הוא שייך רק לנשים)

בעצם יש לנו ארבעה גילאי מַעֲבָר גדולים:

מַעֲבָר הלידה : ( בין עֻבָּר לתינוק)

מַעֲבָר ההתבגרות ( מה שנקרא גיל ההתבגרות)

מַעֲבָר הבגרות: ( מה שנקרא גיל המעבר)

מַעֲבָר החיים- מוות.

כל מַעֲבָר כזה הוא בעצם פרידה מזהות ישנה לעבר כינונה של זהות חדשה ולא ידועה.

פרידה ושינוי זה יכולים לקרות מתוך מודעות ויכולת להשפיע.

או בפאסיביות שבה אנחנו ניגרר לתוך הַמַּעֲבָר וּמֵעֵבֶר לו.

הַמַּעֲבָרִים האלו כל כך טוטאליים, שהגוף, הנפש והרוח עוֹבְרִים דרכם גם אם איננו רוצים בזה.

ומאלצים אותנו לחוות את השינוי, הפרידה ואת הצעדים הראשונים במקומות החדשים.

מרבית הקושי הָעוֹבֵר עלינו במקומות האלו הוא גופני ונפשי.

יש שיגידו שכל זה יפה וטוב לגיל ההתבגרות ולגיל הַמַּעֲבָר, אבל לא ללידה ומוות.

אבל גם אלה מַּעֲבָרִים. רק כאלה, שאין לרובינו מודעות לגביהם. עֻבָּרִים שנולדים וא.נשים שנפרדים מגופם.

ככה או אחרת, מודעים או לא ,כולנו עוֹבְרִים דרך הַמַּעֲבָרִים האלו.

כולנו גם מוצאים את עצמינו חיים ליד מי שֶׁעוֹבֵר בשערים הגדולים האלו

כהורים

כילדים

כבני זוג

כחברים

אנחנו מלווים אחרים במסעות האלו. וכתוצאה מכך עוֹבְרִים בהם גם בעצמינו.

לא פעם הרגשתי בחיי שֶׁבַּמַּעֲבָרִים האלו לא קיבלתי הדרכה. התחושה היא שכולם עוֹבְרִים את זה

אולי כולם מבינים משהו שאני לא יודעת

היום אני כבר יודעת

שרובינו פשוט לא יודעים, לא מודעים. חווים את הַמַּעֲבָרִים האלו במידה לא מבוטלת של בדידות. ובאמת יש בהם במַּעֲבָרִים האלו, לְבַדּוּת. זו בכל זאת חוויה מאוד מאוד פרטית ואישית ..

לידה

התבגרות

בגרות

מיתה...

אבל לא מספיק מדובר ביניינו על הדברים

יש אולי דיבור על המידע הגופני,

אבל לא על הַמַּעֲבָר הנפשי, הרגשי, המחשבתי, הרוחני.

לא על היחסים המתעצבים ביניינו לבין עצמינו, גופינו והעולם.

ובטח שלא, על האפשרויות הקסומות הגלומות בַּמַּעֲבָרִים החזקים ולפעמים המכושפים, בשערים האדירים האלו.

אני מניחה כאן את השאלות שלי

לא כי אני מחפשת תשובה מסויימת

אלא כי הבחירה לשאול, מאפשרת לי, לַעֲבֹר את הַמַּעֲבָר הנוכחי שלי בסקרנות ובחיבור.

וזה מאפשר לי גם, להרגיש וליצור תכלית, שהיא בית בשבילי. בית-מַּעֲבָר

בין שם לכאן ומכאן לשם, באשר הם יהיו.

ואני לא פעם זקוקה להרגשה של בית, בתקופות האלו שאת קצת כמו הומלסית . מי שהיית, כבר משילה את עצמה ומי שתהי עוד מפלסת את דרכה בעצמה.

אז מה קורה שם בארבעת הַמַּעֲבָרִים?

ממה למה אנחנו עוֹבְרִים?

ואיך אפשר לתמוך גופנית ונפשית ורוחנית בעצמינו בְּמַעֲבָרִים האלו?

ואיך אפשר לנצל את חוויות החיים המכוננות האלו לצמיחה והעצמה?

אמן!

שתהיה שבת שלום.

ורק לשם גילגולה של הנפש בלשון:

עֻבָּר, הָעוֹבֵר בַּמַּעֲבָר, מֵעֵבֶר לֶעָבָר, עוֹבֵר, מַעַבְרֵי-עַד, לָעַד.