ביום שאיבדתי את הכבוד העצמי שלי:

אני די בטוחה שכשמישהו מאבד את הכבוד העצמי שלו, קורה לו משהו מבפנים שמשנה אותו לתמיד. ואני חושבת שהרבה מאוד אנשים מכירים את התחושה הזאת של איבוד כל הכבוד העצמי. אצל גברים ונשים אולי זה יכול להתבטא אחרת . אבל זה בעצם אותו המקום. ההשפלה, החשיפות העירומה של הרגשות הלא ״מתורבתים״ שלנו.. אני עצמי איבדתי את הכבוד העצמי שלי הרבה פעמים, הרבה מאוד פעמים. מילדות ועד עכשיו. תחושת ההתרסקות של כבוד עצמי, היא תחושה עצמתית וכואבת. ובתגובה, כל פעם אנחנו בונים את הכבוד העצמי מחדש ומאבדים אותו שוב שוב, באמונה שהפעם הוא ישאר. ויש גם אנשים שמאוד נהנים לנתץ את הכבוד העצמי שלנו. מלאכים בעולם הזה, אני אומרת לכם שליחים, כל אלה שמנפצים את הכבוד העצמי שלנו. רק אחרי עשרות איבודי ׳כבוד עצמי׳ הבנתי שלאבד את הכבוד שלי, זה השער לחופש שלי. שהכי חופשי, זה בלי כבוד עצמי. הַכְּבוּדָה הַכְּבֵדָה הזאת שקוראים לה כבוד עצמי היא רק משקולת ענק שמתחזה למשהו מרשים ושלא יכולה להתקיים לאורך זמן אף פעם. כי היא לא אמיתית. מה זה כבוד עצמי ?? מטבע (משאב) וירטואלי, סם חרדה, ביולוגיה הישרדותית... בפעם האחרונה שאיבדתי את הכבוד העצמי שלי. פשוט הפסקתי לשקם את הכבוד שנהרס נמנעתי מלבנות כבוד חליפי ,יותר מכובד. אולי כי התעייפתי מזה, ברוך השם. וגיליתי שאני חופשיה זה כמובן מרגיש יותר מפחיד מלאבד כבוד עצמי כי זה - זה הדבר האמיתי.