מָה זֹאת אַהֲבָה?ֿֿ

מָה זֹאת אהֲבָה? אִם לֹא לְהָעֵז לָגַעַת בְּלֹא נוֹדַע. מִי שֶׁאוֹהֵב מִתּוֹךְ מָה שֶׁיָּדוּעַ, רַק מְלַטֵּף אֶת חִוּוּטֵי זִכְרוֹנוֹ. מַעֲלָה אוֹתוֹ שׁוּב וָשׁוּב בַּגֵּרָה וּבְלִבּוֹ רַק (מִ)שְׁאלָה: הַלְוַאי, אוּלַי הַפַּעַם, אֲנִי אֶשְׂבַּע?

מָה זֹאת אַהֲבָה? אִם לֹא לְהוֹדוֹת שֶׁאֲנִי לֹא יוֹדַעַת מִי אֲנִי וּמִי אָתּ.ה?

אֶת מִי שֶׁהָיִיתִי אֲנִי אוֹהֶבֶת מִמֶּרְחָק... וְטוֹב שֶׁכָּךְ . אֵין שׁוּם צֹרֶךְ עַכְשָׁיו בְּאַהֲבָה כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה לִי בֵּעֲבָרָהּ.

מָה זֹאת אַהֲבָה? אִם לֹא הַהַסְכָּמָה לְהִפָּרֵד בַּהֲבָנָה. שֶׁאֲנִי אוֹהֶבֶת עַכְשָׁיו עוֹד יוֹתֵר בִּגְלַל זֹאת שֶׁהָיִיתִי וְיָדְעָה הַרְבֵּה פָּחוֹת מִמֶּנִּי, עַל אוֹתָהּ אַהֲבָה.

מָה זֹאת אַהֲבָה? אִם לֹא לְהַסְכִּים לֹא לָדַעַת, שׁוּם דָּבָר. כָּל דָּבָר שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת, מַפְרִיד בֵּינִי לְבֵינְך. כָּל הַבְטָחָה, הִיא רַק הַר טְרָשִׁים קֶרַח, בְּדַרְכְּך. וְעַכְשָׁו נִרְאֶה אוֹתך, מַסְכִּימ.ה לָ- (אַהֲבָה).