למה כל כך קשה לנו בעצם לשחרר דפוסים והתניות שלנו.
למה אנחנו לא יכולים פשוט להפסיק הרגלים ישנים וחבלניים? כל כך הרבה שנים אני פועלת במרחב של הגילוי והשינוי הפנימי ועדיין כל כך קשה לנו להשתחרר מחלקים בתוכינו.
חלקים שהוטבעו בנו מההורים, מחוויות העבר שהפכו במרוצת השנים לתפיסות מציאות ומשם לאישיות שלנו.
אבל עדיין?
למה קשה לנו לשנות את האישיות שלנו
למה קשה לנו לשחרר מכאובי לב ישנים, התמכרויות עקשניות, מחשבות טורדניות לא רצויות?

אגיד זאת כבר עכשיו
אנחנו אולי רוצים מאוד להשתחרר אבל אנחנו לא מוכנים לשלם את מחיר השחרור

אנחנו רגילים לחשוב ששחרור הוא מצב בו אני משירה מעלי את כל מה שכובל אותי, שאני חופשיה מלתת דין וחשבון למשהו או למישהו. שחרור משמעו חופש מהכל ללא מחיר.

אז המחשבה שיש לשחרור מחיר נראית כסתירה מובנית.
הגעתי למסקנה שלא היתה לנו בעיה לשחרר כל דבר, אבל ברגע שאנחנו נתקלים במחיר השחרור אנחנו נרתעים וחוזרים לסורינו.
אחרת מה היתה הבעיה?
פעם אחת אכלנו קוטג׳ מקולקל והוא לא יכנס לתפריט שלנו חודשים וגם אז בבדיקה מחמירה יותר מהבד״צ .
למה שוב ושוב כשאנחנו מאכילים את עצמינו אוכל מקוקל רגשית אנחנו ממשיכים לעשות זאת? אנחנו יכולים אפילו לעבוד על עצמינו ולהגיד שזה בעצם חיובי. לפעמים אנחנו אפילו מכנים את ההתמכרויות הרעות שלנו כשחרור (החופש שיש בלעשן סיגריה במרפסת בסוף היום).

היינו יכולים, בקלות, לולא היה לזה מחיר. ואת המחיר אנחנו לא רוצים לשלם, אנחנו לא מסוגלים לשאת, להכיל.
מה כבר יכול להיות המחיר אתם שואלים?
מה המחיר שאדם משלם על להפסיק לעשן למשל? 
ריקנות, שעמום
מה המחיר שאפשר לשלם על עזיבת מערכת יחסים רעה? 
בדידות, תחושת כשלון, אשמה
מה המחיר של להפסיק לנהל סיכונים ותסריטים עתידיים הגורמים לחרדה?
חוסר אונים, חוסר ודאות

אלה לא מחירים קטנים. לא מעט מתוכינו יעדיפו להישאר בקשר גם אם הם מרגישים קטנים ובלבד לא להרגיש את הלבדות שלנו
לא מעט מתוכינו יהפכו למכורים לתכנון וסדר ובלבד לא להרגיש חוסר ודאות וחוסר אונים.

ומה שלא ייטענו חסידי העידן החדש התודעתי רוחני, אי אפשר להתחמק מהמחירים האלו. התחשוב טוב יהיה טוב זה לא מה שחשבנו. אי אפשר להשתחרר בלי לעבור דרך הדברים האלו.

מי שהיה למשל מרצה מאוד ומשחרר את הריצוי מחייו יתקל באשמה מול הפרצוף. כי המשמעות שלהפסיק לרצות, היא לקבל שמישהו לא יהיה מרוצה מאיתנו, במיוחד אם המישהו הזה היה רגיל שאנחנו עושים בשבילו הכל. למה לו להפסיק את זה? 
רק הפחד שמישהו יתאכזב מאיתנו יכול להוביל אותנו אל הריצוי שוב ושוב
שלא נדבר על כך שהמשמעות של להפסיק לרצות היא להתחיל לחיות את החיים שלי ולא את החיים של מישהו אחד, מה שידליק סדרה חדשה של מחירים: בדידות, חוסר בטחון, חוסר ודאות וחוסר אונים.
הרבה יותר עדיף לנו להמשיך לרצות ולהרגיש קטנים מאשר האפשרות המאוד סבירה להיעלם ולהיות חסרי משמעות כלל.
אתם רואים? יש מחיר לשחרור ומחיר גדול, אחרת מזמן היינו זורקים את הקוטג׳ים המקולקלים האלו לפח ועוברים למשהו חדש.
מה יהיה שואל האיש הטרוד ? אני עונה לא שאני לא יודעת. הוא מסתכל עליי במבט של ״את לא רצינית״ ואני שואלת אותו ״ומה יתן לך להיות רציני?״ הוא צוחק ואני נשארת לגמרי סקרנית לשמוע
״מה באמת יתן לך, ספר לי?״ והוא משיב ״ודאות, בטחון, הצלחה״
אני שואלת
״אתה הרי מתכנן וחושב כל היום, האם אתה מרגיש בטחון? וודאות? הצלחה? ״
הוא חייב להודות שלא, הוא מרגיש חרדה ובגלל זה בא לבקש עזרה.

ואם תהיה לא וודאי? לא בטוח? לא מצליח? ״אז אהיה אף חד וזה מאוד מפחיד אותי״

המחיר כבד, הפחד גדול מידי.
יש מחיר לשחרור. אבל המחיר הוא לא מה שחשבנו גם. כי השחרור החיצוני מבקש קודם לשחרר את הפנימי. הרי כל מה שהביא אותנו לדפוסים שליליים נובע מאותן סיבות שבגללן קשה לנו לשחרר. האם היינו מעשנים ללא הפחד מהריקנות? האם היינו במערכת יחסים מקטינה אם לא היינו מפחדים מחוסר בטחון, האם היינו מרצים ללא הפחד להיות חסרי משמעות?

ומה בעצם עלינו לעשות? מה המשמעות של לשאת את המחירים?

מה שזה אומר זה שאנחנו נדרשים להרגיש את הרגשות האלו, בלי לנסות לתקן אותם לשנות אותם או להפסיק אותם.
הרגשות האלו מנהלים אותנו, השתלטו עלינו ואנחנו עסוקים מבוקר עד ליל בנסיון לנהל את אי היכולת שלנו להכיל את עצמינו.

אני מרגישה פחד איום מלהיות לבד- מה אם אסכים להרגיש את זה, מה יקרה?
זהו פחד מלהיות לבד- זה לא באמת ה״להיות לבד״
אם אהיה מוכנה להרגיש פחד אוכל להכיר אותו. אני לא יכולה להכיר משהו בלי לשהות בו זמן מה לפחות. אם אני עסוקה בהדחקה ובדחייה של הדברים האלו בתוכי, אין לי סיכוי להשתחרר מהם.
שחרור הוא לא הפסקה של משהו, הוא לא ביטול רגשות וחוויות. שחרור זו ההסכמה לחוות ולעבור בצד השני.
ואם פחד מקובל עליי אני אבין שפחד מגיע כשאני רוצה לחרוג מגבולותיי, או במילים אחרות להשתחרר, אז אם כך הוא יכול להיות סימן טוב של להמשיך.
בכל אופן את ההחלטה אם להמשיך או להפסיק כדאי שאנחנו ניקח במודע ולא נידחף על ידי פחד ממחירים במסווה של החלטות רציונאליות.
אם אני מפחדת ממשהו זה רק אומר שאני לא יודעת איך להתנהל, אני לא יודעת מה לעשות. כלומר שיש לי מה ללמוד.
אין ספק שבשביל להשתחרר צריך אומץ, אומץ להרגיש, אומץ להסתכל למפלצת הירוקה מתחת לספה.
וכמובן שיש מחיר לשיחרור במובן הכי אמיתי (לא שהמקם הרגשי הוא לא חוויה אמיתית) 
יש משמעויות ללהיות לבד, זה מאמץ לא קטן
יש משמעויות ללהפסיק לרצות ולשים את עצמי במגרש המשחקים : אפשרות להפסד ולפגיעה
אם נהיה מוכנים לשלם את המחירים האלו נוכל להשתחרר בקלות מכל מה שמכביד
ולחוות על בשרינו את הצמיחה , לראות איך אנחנו מתפתחים בזמן אמת
להיות חתיכת חיים מופלאה ועשירה ובעיקר חיה במלואה.
מחיר למעשה לא עומד בסתירה לשחרור.

שחרור למעשה הוא המחיר הכי גדול. המוכנות  שלחרר היא המוכנות לחוות יותר. להיות יותר, להתרחב יותר, לחיות יותר ויותר.
השחרור הוא ההסכמה לפתוח את עצמינו לחיים על כל מה שהם מביאים בפנים ובחוץ.

לא נותר אלא לאחל עבורינו
אמן.