מכף רגלה של השנה שעברה ועד לראש השנה הזה:

אני זוכרת בה כל יום שעבר. חוויתי כל יום בגוף בנפש ברוח. התהלכתי , ישבתי, שכבתי, רצתי, רקדתי, צעקתי במרחב הענק של עצמי פליטה מגלה חלקים של עצמי מפוזרים בכל מני מקומות. במקומות השכיחים, במקומות הנדירים, במקומות שלא זכרתי, שלא הכרתי, במקומות של אחרים. עשיתי טרקים, רפטינג, סנפלינג התגייסתי לזק״א בשנה הזאת זק״א של הנפש אוספת אותן חתיכות של עצמי קטנות כגדולות סוף סוף ברוך השם, אני מחזירה את כולן הביתה, אמן. אפשר לומר שזה מסע של אהבה עצמית אבל אהבה זה לא מה שחשבתי היו חתיכות שקיבלו ממני קללות עסיסיות וביקורת הורגת מה לעזעזל שמת את הלב שלך פה, דווקא פה? איפה הראש שלך קיבינימט, למה הוא שם ולא פה? מה? ולחתיכות שהלכו למרחבים של אחרים קראתי כל לילה מעבר לגדר בכאבים שלקח לי זמן , הרבה זמן ,להבין שאלו כאבים של געגעועים לעצמי. ״כמה נדוש, אפשר לחשוב״. אומרת הממונה על הציניות והמרירות בתוכי- קוראת לעצמה ראציונאליות (עלק) אה כן, בנוסף להתנדבות בזק״א של הנפש עשיתי הפיכה והשתלטתי על הממשלה קודם כל פיטרתי! צעקו לי מבפנים: ״תשארי בלי כלום״ אמרתי: בסדר, מקובל עליי אמרו לי: ״את תהי לבד , בודדה (השילוב המנצח- לבד ובודדה:)״ אמרתי לבדידותי: ״בואי הביתה, אני מבטיחה שהפעם אני אחבק אותך עם הקוצים שלך״ וקיללתי - לעזאזל׳ פיטרתי: את הממונה על מערכות יחסים ואהבה: פיטורים מאוד מכובדים, באמת. אמרתי לה: ״המון תודה על כל מה שעשית, כל מה שעשית, עשית באהבה ובמסירות גדולה תודה, ֿ אנחנו מפטרים אותך, אין צורך יותר בשירותייך״ ככה פשוט וישר ומכבד. בלי תרוצים, בלי הסברים, הדברים ידועים. למה לכבס שוב את הכביסה הזאת. היא שתקה ואז שאלה בקול קטן: ״ אבל מה יהיה?״ אז אמרתי לה : ״הכל, סוף סוף״ אני לא יכולה לתאר את ההפתעה שהיתה לי מלראות באיזו הקלה היא קיבלה את הבשורה. פיטרתי גם את ראש וועדת ביקורת ואת חברי הוועדה שהתמנו למשרה עוד לפני יותר מארבעים שנה- שלום, אמרתי ביובש ״את לא תקינה!״ הם צעקו אמרתי- בסדר ואת זאת שמאז מבחני הדסה בכיתה ג׳ שומרת את התוצאות- מסכנה החזיקה הרבה זמן. ועוד ועוד.. כל יום יצאתי למרחב העצמי כל יום מוצאת, מגלה. עם תשוקה, עם סלידה. כל יום יוצאת. כל יום. כל חתיכה שנמצאה נכנסה כפי שהיא- וכל אחת כזאת בסופו של דבר.. נעטפה באהבה. את שלי אני אומרת לה, את שלי ושלי תמיד תהיו ליטפתי את פניהן החשופות מרוח מים שמש ואדמה. מאובנות בהתחלה משתוללות אחרי ההתחלה מספרות אני מקשיבה ועוד מספרות מקשיבה. מצאתי את המקום הזה שאני לא צריכה לענות דבר לעצמי, לא להסביר דבר, לא לשנות דבר, או ללמד דבר אני לא צריכה שום דבר לעצמי עכשיו שהיא בבית איתי. עכשיו שהיא בבית איתי, אני מרגישה יותר אני רגועה יותר אני עושה יותר אני עייפה יותר ולא תמיד מרוצה יותר אני מחבקת יותר אני נוכחת בכל יום יותר. אני חושבת שלזה קוראים אהבה שנה טובה תמונות המסע שנה טובה