החופש להיות מי שאת.ה: א-קָה הנפלאה

ככה בפני כל האנשים האלה

בפני המלך וכל יועציו

מלחכי הפנכה (חנפנים) וזוממי המזימות

בפני כל אלה שהשיגו את מקומם לעמוד באולם הגדול של המלך, בזכות כספם שהשיגו במסחר או במרמה , בירושה בזכות או בכח ,אין זה משנה

כאן מֵשׇׁנַה רק השורה התחתונה בקופה המרשרשת.

אנשים שלא כמוה, מכוונים לראות רק אינטרס. כל מנהגם הוא לקדם איזה עניין.

בפני כל הנשים האלו היא גם עמדה

שעיניהן לא מיישירות בה מבט אלא רק במבטי צד מלאי קנאה

קנאה על יופיה

קנאה על מלבושיה המפוארים, מתנתו של המלך

ותכשיטיה היחידים במינם, עטורי זהב ואבנים יקרות.

קנאה על כך שהיא זאת שעומדת שם, כמלכתו של המלך, והן לא

הן מרכלות ורואות רע.

גם כל הכסף והזהב בעולם לא יביא אותן לשם. הן לא מבינות אותה,

זה מפני

שהיא חופשיה

הם לעולם לא יצליחו להבין איך היא עמדה שם ככה ואף רעד לא עבר בגופה

עיניהם לא יכולות לראות אותה כפי שהיא, כי הם לא כפי שהם.

האינטרס שלהם הוא זה שעומד באותו אולם מפואר.

לבוש בבגדי אדם. אך זוהי רק תחפושת, הדמיה.

עסוקים בעסקאות חליפין של ערך, מעמד, כסף ושליטה.

אני לא מתבלבלת ויודעת שיש בי גם אותם.

חוזים על חוזים מתגלגלים על פני השנים. חוזים מול בני הזוג , מול הילדים, מול ההורים , מול הנשיות, מול הגבריות, מול מה שראוי, מול מה שרצוי. כל אלה נחתמו עוד לפני שנולדנו ועוד אנחנו חותמים עליהם כל יום. כי איך אפשר להפר חוזים? איך אפשר להפסיד הכל? איך אפשר בכלל לדעת שזו לא את, אלא איזה צורך המתחפש לרצון? איך אפשר לזהות בין עבדות לחופשיות? איך אפשר לא לפחד מלמות?

אז אני מסתכלת עליה כל יום.

ככה

בפני כל אלה היא עמדה

עיניה היפות רושפות לא מזעם אלא מבערה של אהבתה לבעלה

בעלה השמימי- שיווה

בטח שלא הבעל (המלך ) הזה..

ככה היא עמדה

זקופה, סוערת

ובהינף יד אחת או שתיים הסירה מעליה את כל מלבושיה ואת כל תכשיטיה שנפלו על הרצפה

הָס היה באולם

נשימתם נעתקה

רק הד המתכת המוזהבת שנפלה

ואיוושת הבד היוקרתי בחלל

עירומה , יפיפיה, סובבה את גבה והלכה.

סיפרו שהמלך פגש אותה באחד ממסעותיו בממלכה

וחמד אותה מיד.

קל להתבלבל בין אהבה לחמדנות

אבל בשביל מלך כזה, זה בכלל לא חשוב.

אין הוא נדרש לעשות את ההבחנה הזו. כי מותר לו הכל

כמה חבל בשבילו

כמה חבל בשביל מי שלא מרגיש צורך לבחון מתוך מה הוא פועל.

בעולם שבו מה שחשוב הוא מה שאתה עושה ולא מתוך מה אתה פועל. אפשר בקלות להתבלבל.

היא כבר אז ידעה שהיא תתחתן עם שיווה האל וסירבה בהחלט

אבל הוא לא ויתר

חיזר

נתן מתנות יקרות

היא אמרה לא

אז הוא התחיל לאיים על משפחתה שיהרוג אותם

אז היא הסכימה

אבל בתנאי שלא יגע בה.. כי היא של שיווה. הבטיח, אבל..

הוא כמובן לא עמד בהבטחתו והחל מחזר אחרי גופה מיד אחרי החתונה. היא סרבה. הוא איים. היא סרבה.

לבסוף כשהמשיכה לסרב החליט להעניש אותה ולהעמיד אותה למשפט על שהיא בוגדת בו עם אחר.

היא נעמדה באמצע האולם ואמרה ״אין לי בעיה לותר על המלוכה .. מלכתחילה לא רציתי אותה.. אני אעזוב״

מול כל האנשים האלה

המלך בטח נהיה אדום מהשפלה.. כמה בקלות היא מוותרת..

אז קרא בקול במאמץ נואש אחרון.

״אם את הולכת, אז תשאירי כאן את כל מה שקיבלת ממני כולל השמלה הזו והתכשיטים!״ ובטח גיחך בקול כאילו הצליח לו הפעם להעמיד אותה במקומה, ושאר העומדים באולם אחריו בחיקוי מגוחך.

מעניין אם היא חייכה..אני חושבת לעצמי

אני בטוחה שהיא לא נרעדה אפילו

אז ככה

מול כולם הורידה הכל

והלכה.

ואפילו שהיא זאת שהורידה את בגדיה, הם אלו שהיו לבושים בבגדי המלך החדשים

הם ראו את גופה אבל היא היתה בסה״כ חשופה באמת לאמיתה.

והם חיו את השקר של ׳המלך הוא עירום׳

ומאז לא הסכימה ללבוש אף בגד עליה. והתהלכה ערומה בהרים של הודו ושוררה שירים נפלאים

א-קָה היה שמה, א-קָה המשוררת

היא חייתה לפני 1000 שנה

ועדיין היא מיוחדת במינה .

אני פוגשת את א-קָה כל יום עכשיו במסדרון המוביל אל ההיכל הגדול

אני מתרגשת כל פעם כאילו בפעם הראשונה אני רואה אותה

אני מתבוננת בה- ואני לא יכולה שלא לבכות מהשראה.

אני מביאה לה פרח כל יום ואומרת לה תודה. שהיא מזכירה לי את המחיר של השיעבוד לריצוי ולאשמה.

ואת היופי שיש באומץֶ להיות חופשיה.

היא מאוהבת בשי-ווה: זה שאינו. זה שאין לו צורה. היא מזכירה לי שכל דבר שיש לו צורה, כפוף לחוקי הזמן-. נברא, נשמר לזמן מה ומתכלה בסוף כל דבר.

הלוואי ואתהלךֶ חשופה כמותה בכל מצב

הלוואי ואשורר את שיריי באותנתיות מלאה

היא תפילת הלל לחופשיות היחידה

החופש להיות מי שאת.ה.

*בתמונות תבליט האבן של אקה במסדרון הכניסה להיכל של הדינהאלינגה .במרכז של isha center שבו אני שוהה- 03.2023