הכי פשוט. הכי נכון. 

ככה או אחרת אנחנו זקוקים לאנרגיה כדי לפעול, כדי לחיות. בין אם אנחנו חושבים רוחנית או חומרית.

הקהילה הרוחנית מנסה להביא אותנו לחשוב במונחי אנרגיה מסויימים והקהילה המדעית במונחי אנרגיה אחרים. שניהם טובים. חבל על הויכוח. כי ככה או אחרת -

וגם כאשר אנחנו רוצים להפסיק נזילה אנרגטית למקום מסויים, כמו מחשבות על אנשים אחרים, או טרדות מהעתיד באמצע הלילה, אנחנו מאוד מתקשים להפסיק. נסחפים בתסריטים, בדאגות, בפנטזיות. 

נראה שלפחות 80% מהזמן, אנחנו למעשה במציאות וירטואלית פנימית. גם אם אנחנו סופר תפקודייים במציאות החיצונית. יש בתוכנו אנרגיה והיא נעה לכל מני כיוונים וכדאי שנבין שזה תלוי בנו. במודע או לא במודע אנחנו הבעלים של משק האנרגיה הזה, והוא בידינו הרבה, הרבה יותר, ממה שאנחנו חושבים.

למעשה, אנחנו כנראה יכולים להיות הבעלים והמנכ״לים היחידים של משק האנרגיה שלנו. נכון שלגוף יש כמות אנרגיה מסויימת עד שנמות, אבל אנחנו משפיעים רבות על מצבו האנרגטי של הגוף. זה כבר ידוע לנו, לכן תנועת הבריאות העולמית היא כל כך חזקה: אוכל, תוספי מזון, לייף סטייל, פעילות גופנית לכל סוגיה ועוד. ומה עם המערכת המנטלית - רגשית שלנו?  גם היא מערכת אנרגטית שזקוקה לאנרגיה כדי לעבוד. אנחנו מכירים היטב התשה אנרגטית שהיא התשה רגשית - מנטלית. 

איך אפשר לנהל את משק האנרגיה הזה? שלעניות דעתי אחראי על - 

אם נסתכל על המקומות הפנימיים שלנו דרך הסיפור האנרגטי, ונלמד את מהלכי האנרגיה בתוכנו ואיך אנחנו יכולים להשפיע על זה - די בקלות, יהיה בידינו מכשיר רב עצמה לשיפור חיינו.

A. קודם כל אנחנו צריכים להסתכל על הדבר הזה שקוראים לו מחשבה ורגש לא רק כתוכן אלא כקפסולות של אנרגיה. כי מחשבה דורשת עבודה חשמלית של המח ואי לכך בשביל מחשבות צריך אנרגיה, ויש מרכיב חשוב למחשבה, שאלו הם הכימיקלים המופרשים בעיקבותיה, שהופכים את כל הדבר הזה לרגש. גם זו השקעה אנרגטית - חשמל, כימיקלים והנעה של חומרים בגוף.

התבוננות זו מפתחת מודעות מאוד גבוהה לעצמי. עכשיו ,יש אנשים שיגידו שזה חופר, שזה אובר מודעות עצמית. אבל האם לא היינו רוצים להרגיש אנרגטיים, חיוניים ומלאי יכולת להתמודד עם החיים?

האם לא היינו רוצים את החופש לבחור לאן לנתב את האנרגיה הרגשית - מנטלית שלנו?

לא להיות נשתלטים על ידי העבר שלנו, אנשים אחרים והדעות שלהם, וענייני הגוף השונים? אז המודעות הזו היא בעצם רכישת מיומנות. שלא נדבר על זה ש-

אז ניקח בחשבון שהמציאות החיצונית בהחלט יכולה להיות טריגר, לפחות נלמד לא לעשות זאת לעצמינו בלי שום קשר למציאות, לא?? אנחנו כמעט חסרי אונים ביחס למחשבות שלנו. יגידו אנשים ״זה העבר שלנו, זה מי שאנחנו״, ״זה בגלל שהיה ככה״, ״אני כזאת״, ״אבל זה באמת מעצבן״, ״זה באמת מפחיד ומלחיץ״, ״זה באמת אולי יקרה״. הכל נכון, אבל עדיין. בכל רגע נתון אם אני הבוסית של עצמי, אז אני רוצה להחליט לאן לקחת את האנרגיה שלי. אם בחרתי  אז יופי, מה שזה לא יהיה, אני מקבלת על עצמי את המשמעויות של זה. 

אם אני לא בחרתי, אז אני משועבדת על ידי הדפוסים שלי, האוטומאטים שלי והמשקעים שלי מהעבר.

כשאני מסתכלת על מצבינו האנרגטי, אני רואה אנרגיה ירודה מאוד, רמת מתח גבוהה, מחלות נפשיות ברמה בלתי סבירה, של אנשים שאין להם את האנרגיה להחזיק את המציאות ולהתמודד - דכאון, חרדה, טורדנות מחשבתית והתנהגותית, התמכרויות. אני רואה שזה הכל אנרגיה, אנרגיה שאף אחד לא לימד אותנו איך לנהל.

שאף אחד לא אמר לנו שהיא ברשותינו. אבל אם זה הכל אנרגיה -

זו כל האנרגיה שלנו

של כל אחד מאיתנו.