
האינטליגנציה הרביעית-אמפטיה E.M.Q
להאזנה לחצו כאן
לשאלה מדוע אני קוראת לכישור החיים- אמפטיה, אינטליגנציה, אוכל לענות לאחר שאשלים חלק ניכר של המאמר הזה. ההנחה שלי שאינטליגנציה, היא הרבה יותר מכישור, אלא היא איזו יכולת רחבה המשכללת בתוכה מספר כישורים. ואני אף מניחה כאן כעמדה, שיש צורך לחקור את האמפטיה כאינטליגנציה לכל דבר, ולקבוע עבורה מדדים שניתן יהיה להעריך את מידתה ,בדיוק כמו שהיום אנחנו יכולים להעריך את האינטליגנציה הכמותית והרגשית של אדם. אך הנה אני שוב מקדימה את המאוחר. כי לא הייתי נדרשת מבחנתי לכתוב את המאמר הזה כלל אם לא היינו נמצאים בתקופה שבה המונח ״נרקסיזם״ מתעופף ללא הרף בחלל החברתי של ימינו. עד כדי כך שגורה המילה הזו בינינו שנראה שנרקסיזם הפך לתופעה פסיכו-חברתית רחבה ממש כמו שחרדה ודכאון הפכו להיות וכמובן שנרקסיזם בעיניי כמו חרדה ודכאון מייצגים את התדרדרותה של החוויה אנושית הפסיכולוגית שלנו. לאור כמות הנפגעים ממה שאנשים מכנים מערכות יחסים עם נרקסיזם, נראה שגם אורה של האמפטיה עולה בהתאם. על היחסים בין אמפטיה לנרקסיזם כנראה שאצטרך להקדיש מאמר שלם. אך לא לפני שנבסס את ההבנה שלנו לגבי אמפטיה.
עד כה מככבות ברשימת האינטליגנציות שתיים:
הIQ- אינטליגנציה כמותית, או כשהיא נמדדת היא נקראת : ״מנת משכל״ ( מעניין שבערך על איי קיו בויקיפדיה, מנת משכל מוגדרת כבחינה הבאה לבדוק את מידת ״התבונה״ שיש באדם). זה רק מראה לנו עד כמה החברה המודרנית מגדירה את היכולת הגבוהה ביותר כיכולת המוגבלת להתמצאות במספרים ובלוגיקה שפתית כדבר המצביע על תבונתו. כשתבונה היא כמובן הרבה יותר מאשר מנת המשכל שלנו.
בעשור האחרון ואולי אף מעט יותר, עולה לכותרות האינטליגנציה הרגשית הידועה בשמה EQ: אינטילגנציה זו, היא היכולת של אדם להעריך ולהתמודד עם מצבים חברתיים רגשיים של האחר ושל עצמו.ובהתאם לכך יכולת לנתב את פעולותיו במרחב הבינאישי.
היינו מסתפקים בשתי אינטליגנציות אלו עד לא מזמן כדי לתאר אדם שלם ובעל יכולות גבוהות,
אלמלא היינו נתקלים בתופעה הזאת הנקראת נרקסיזם.
מרבית האנשים שנפגשו עם נרקסיזם מקרוב. מתארים אנשים בעלי מנת משכל גבוהה ואינטליגנציה רגשית יוצאת מן הכלל. החוויה הרווחת היא, כי אותו אדם מבין אותם היטב ומבין אחרים היטב. מתנהל בשדה החברתי באופן מעורר השראה - לרוב הם אנשים אהובים מאוד, נדיבים מאוד, בעלי חוש צדק מפותח. ועוד יותר מכך נאמר עליהם שבדרך כלל הם עצמם סבלו מיחס רגשי לא תקין כלפיהם בעבר, ואי לכך הם בעלי יכולת רגשית מפותחת עוד יותר להבין ולהכיר באחר. ויחד עם זאת אין מי שיוצא ממפגש עם נרקסיסט בלי ההרגשה כי הוא עבר תרמית חמורה ביותר. שמה שנראה היה כאהבה יוצאת דופן בעומקה, ושנראה היה שאותו אדם רואה ומבין אותם יותר מכל אחד אחר, התהפך והפך להיות מנוכר ואכזר במידה לא סבירה, ואף העביר את האשמה על התקלות בתקשורת בינהם, אליהם עצמם. כאילו הם אלה שפגעו במרקם הרגשי של הקשר. מה שמחמיר את החוויה הטראומטית היא התחושה של אי האפשרות להוכיח כי נעשתה כאן עברה ברמה הרגשית.
אני לא רוצה להרחיב במיוחד את הדיבור כאן על נרקסיזם גם כי הוא דורש מבט מעמיק יותר. ואני גם לא שותפה לאיבחונים הנזרקים על אנשים כי הם נרקסיסטים. אני סבורה שנרקסיזם הוא לא רק פתולוגיה רגשית אלא גם מצבים רגשיים שכולנו יכולים להיות בהם. אבל:
המצאותן של דינמיקות קשות אלו במרחב הבינאישי מחייבות אותנו להסתכל עמוק יותר
וברזולוציות חדות יותר על האינטליגנציות הרלוונטיות לאדם השלם.
אם כן מה חסר לאותו האדם הנחווה בעינינו כנרקסיסט- רוב רובם של האנשים יתארו אותו כאדם בעל איכויות רגשיות מרובות אבל ללא יכולת אמפטית. כשיכולת אמפטית היא למעשה היכולת של אדם לשים את עצמו בנעלי האחר, ולראות ולחוות את העולם דרכו. העובדה שאני יכולה תיאורטית לדעת מה אדם אחר מרגיש עוד לא אומר שאני מבינה אותו במובן העמוק של המילה. בסרט אוואטאר הראשון, השתמשו רבות במשפט ההכרה האולטימטיבי והוא : ״אני רואה אותך״ ובכך העלו על נס את הראיה הרגשית למישור חדש ועוצמתי. היכולת לראות את האחר היא היכולת להיות האחר. ולו לרגע זה.
יש את הראייה הפיסית (אני רואה את התנהגותו של האחר ומראהו)
יש את הראייה המנטלית ( אני רואה את הנסיבות שבהן הוא נמצא והמקורות שמהן הוא הגיע)
ויש את הראיה האמפטית (אני חווה אותך כאילו הייתי אתה)
האינטילגנציה הכמותית שייכת למרחב הפיסי קוגניטיבי.
האינטילגנציה הרגשית שייכת למרחב הפיסי, קוגניטיבי, רגשי.
והאינטילגנציה האמפטית שייכת ל? כאן יש לנו חלל הדורש מאיתנו עוד משהו כדי להגיע ליכולת לראות את האחר כאילו הייתי הוא. הטענה שלי כאן במאמר הזה שחסרה לנו עוד אינטילגנציה כדי להגיע אל האינטליגנציה האמפטית. על מנת לעשות את הקפיצה ממני אל האחר, כלומר, על מנת שאוכל לחרוג מעצמי ולחוות את האחר מאיפה שהוא נמצא, ולא רק להשליך את עצמי עליו ולהניח הנחות. או לחילופין לדעת אותו במובן התיאורטי והשכלתני המנותק, אני זקוקה למה שאני מכנה ״האינטילגנציה הרוחנית״ או בשמה SQ: נכון שהמילה רוחניות מכובסת עד סמרטוט, אבל במילים פשוטות אינטילגנציה רוחנית היא פשוט היכולת לראות את עצמך דומה ושווה לאחרים. שבבפנים בפנים שלנו כולנו זהים ודומים. כולם רגישים, פגיעים, כולם ילדים הזקוקים לנחמה ולמילה טובה, כולם רוצים להיות מאושרים, כולנו מנסים כל הזמן להיות טובים, להיות בסדר (אפילו אצל פושעים). זו הראיה של האחדות.
האינטילגנציה הרוחנית רואה בכל אחד יחיד ומיוחד ובאותה נשימה את כולם כאחד,
במושג הרוחני הידוע במסורות העתיקות ״אחדות ריבויים״
ובמילים גבוהות- אינטילגנציה רוחנית היא היכולת לראות את ה״אנושי שבאנושות״ זהו מושג שהטביעה הפילוסופית היהודית חנה ארנדט באחד מספריה. כשחקרה את הצלחתם של הנאצים במזימתם לחסל את היהודים ועוד רבים אחרים. הצלחה שסחפה אחריה אנשים רגילים לחלוטין, שלא היינו אומרים עליהם שהם רעים במיוחד. כך היא קראה למשל לאייכמן כשתיארה אותו כמגלם את הבאנאליות של הרוע. באנאליות כי זה יכול להיות כל אחד. אצל נרקסיסט היכולת לראות את האונשי באחר, לראות את עצמו באחר, מאוד מוחלשת. הוא רואה את עצמו תמיד כאאוטסיידר. כמעל לכולם או מתחת לכולם, כמיוחד, כאחר. האמפטים נותנים לו את התחושה שהוא מיוחד כי הם רואים אתו במובן הראיה העמוק של המילה. אבל ההנחה שלהם שזה הדדי היא מוטעית. לרוחניות אין קשר לאמונה באלוהים, או למסורת דתית כזו או אחרת. ואפילו לא האמונה בכח עליון גדול של הטבע או יישות טרנסנדנטלית אחרת (יישות עליונה). הנרקסיסט יכול להאמין בדברים גדולים, והם אכן על פי רוב מאמינים בדברים גדולים. אך האלוהים שנמצא באחר אינו נמצא בהישג ידו.בהינתן מצב רגשי מסויים, הנרקסיסט גורם לך לחשוב, שהנתון הזה שקוראים לו את.ה הוא נתון לא חשוב.
בשילוב שלושת האינטליגנציות האלו- נוצרת האינטילגנציה הרביעית - אמפטיה EMQ
היכולת לשים את עצמך בנעליו של אחר,
לחוות את המציאות דרך מבטו של האחר
באינטליגנציה האמפטית:
1. אני מרגיש מחובר ושייך לאחרים.
2. כל פתרון שימצא לסיטואציה מסוימת יהיה פתרון שמבוסס על שפע ולא על הישרדות כיוון שאמפטיה מראש לא מבוססת על עקרון ״המשאבים המוגבלים״ שבו תמיד אחד בא על חשבון השני,כחלק מתפיסת ״או-או״ .האמפטיה מבוססת על תפיסת גם וגם.
3. מציאת פתרונות יצירתיים, חכמים, כאלה שמשקללים את מירב הנתונים . והנתונים המשמעותיים ביותר הם הא.נשים הנמצאים בסיטואציה .
לא פלא אם כן שאני מעריכה שהאינטליגנציה האמפטית מחייבת מידה לא מבוטלת של יכולת בשלושת האינטליגנציות האחרות.
לא מספיק להיות חכם במובן של מנת המשכל, לא מספיק להיות תבוני במובן הרגשי,
לא מספיק להיות אחדותי במובן הרוחני.
צריך את שלושתם כדי להיות אמפט.
כמובן שאנשים בעלי כישרון אמפטי מתהלכים בעולם ומבצעים חבלות לא קטנות בבורות שלהם בשימוש ביכולת הזו ללא גבול וללא מיומנות, איך מתי וכמה להביא לידי ביטוי את האמפטיה שלהם.
אבל מרגע שאנחנו מבינים שזו אינטילגנציה בעלת שלושה ראשים אינטלגנטים אנחנו יכולים להיות מוכנים להכשיר את עצמינו ואת עולמינו ללמוד אמפטיה ולחנך לאמפטיה מגילאים צעירים.
פיתוח האינטלגינציה האמפטית היא הגשר שלנו לצאת מהכלא הזה שאנחנו קוראים לו ״אני״ ולהגיע אל עולמם של אחרים: בני אדם, חיות, צמחים והכדור הזה שעליו אנחנו חיים. לא צריך מנת משכל גבוהה בשביל להבין מה יכולת כזו יכולה לעשות לחיים שלנו ולחיי ילדינו לכל הדורות הבאים. אני סבורה שהמצב האמפטי בעולמינו הוא מהנמוכים שהיו. אולי בעבר לא נדרשנו לה כל כך, או שעם התפתחות יכולת התנועה, התקשורת ותוכלת החיים אנחנו נדרשים לעשות קפיצת מדרגה בכל מה שקשור לאינטליגנציה הרוחנית ומשם אל האינטליגנציה האמפטית.
.
תוֹדות
א
אף פעם לא הערכתי את היכולת האמפטית שלי עד אשר נתקלתי בנתק. המצב האמפטי הוא מצב פתוח לפעמים אף פרוץ. וכשנתקלתי בפעם הראשונה בנתק, הרגשתי כאילו נכנסתי בחלון זכוכית עבה. המכה היתה קשה.
אני מניחה שלכולנו יש מצבי נתק.
מצבים בהם אנחנו מתנהלים כרגיל אבל החוויה הרגשית שלנו היא על mute. אצל רוב האנשים אנחנו נעבור מתחת לרדאר אף אחד לא ישים לב, שאנחנו בעצם לא נמצאים.
באותה שניה של מפגש עם מי שהיה מולי ומנותק לא הצלחתי להבין מה קורה, זה קצת כמו להתקל בהולגרמה מתעתעת כשאת נמצאת במציאות שנראית בדיוק אותו הדבר אבל חלופית.
לצערי התנגשתי עשרות פעמים עד אשר הצלחתי להבין שזה מה שקורה עכשיו.
ועוד עשרות פעמים עד אשר הוצאתי את עצמי מהנסיונות ליצור תקשורת במקום הזה.
ועוד כמה עשרות פעמים כדי להבין שבשביל מישהי כמוני
ניתוק זו ממש אלימות.
אני מודה כיום על ההתנסויות האלו כדי להכיר ולהעיר את עצמי. כדי להכיר במגבלות וברגישויות שלי, לראות אחרים יותר טוב ונכון. יש נטיה לאמפטים לגשר על החללים שהנתק משאיר. כדי שהקשר ימשיך.
אי אפשר ללמוד משהו אמיתי בלי לחוות את הדברים עצמם
ובוודאי שאי אפשר להיות מסוגלים לפעול נכון בלי שעושים זאת שוב ושוב
ואי אפשר להעביר הלאה את התובנות מבלי להיות חופשיים מהדינמיקה הזאת.