עידן חדש 2.0 - דרושה אנושיות
״קח את ידי ולך איתי
כפי שאני הולכת איתך
האם אינך מבין
שאנחנו כולנו בתוך
קיום אחד
תודעה מפוצלת
לעולם לא תפגש
אני רוצה להתכופף
רוצה לקוד לך
עמוק ועמוק יותר
עד שעמודי שדרתי יתגמש
וקצות אצבעותיי
יגעו בשלך —
ויסגרו את המעגל
אז קח את ידי
ולך איתי
כפי שאני הולכת איתך״
(טלי אפל)
לאן הבינה לוקחת אותנו?
המהפכה הטכנולוגית של הבינה המלאכותית מובילה את האנושות במהירות חסרת תקדים של שינוי. המכונה כבר מזמן איננה רק מכשיר עזר – היא חושבת, יוצרת, מתכננת, מסננת ומציעה רעיונות. בבינה גלומות עוצמות שאין לאדם: מהירות עיבוד, נפח מידע, דיוק, נגישות כמעט אינסופית למקורות ידע. אך דווקא עוצמות אלו מעלות שאלה מהותית: מה נשאר לאנושות כאשר המכונה מיטיבה לעשות את מה שהאדם התאמן בו מאות שנים? אבל בי התעצמה השאלה שאני חוקרת אותה שנים, השאלה- ״מהי אנושיות?״
בני אדם השתמשו באונה הקדמית שלהם להתעלות מעל המגבלות הפיסיות שלהם על ידי בניית כלים וניצול משאבי טבע לצורך הקיום שלהם ולצורך ביטוי. אך בעידן הבינה נדרש שימוש משוכלל אף יותר מכך כיוון שהמכונה מסוגלת לעשות את כל זה בעצמה.
בעידן הישן, האנושי התקדם ככל ששכלל את כישוריו הפיזיים והמנטליים: מיומנות ידיים, מהירות תגובה, חישוב מתמטי, שינון ידע. הוא נמדד ביכולות דמויות-מכונה: ביצועים, יעילות, תפוקה. אך דווקא בשל כך, המעבר לעידן הבינה חושף אמת עמוקה – כל מה שדמוי מכונה, המכונה עושה טוב יותר. ולכן, דווקא עתה, זוכה האנושי להזדמנות נדירה: להתמיר את הגדרתו, לגלות מחדש את ייחודו, ולשים את איכויות האנושות במרכז.
מהי אנושיות בעידן הבינה? מודעות
אחת ההבחנות המרכזיות שנדרשות כאן היא בין מיודעות למודעות. האדם, לאורך אלפי שנים, נאסף סביב רעיון המידע. הוא אסף, תיעד, ניתח, מיפה והעביר מידע מדור לדור. הדת עשתה זאת בפרוטוקולים של טקסים, המדע בנוסחאות, והחברה באמצעות חינוך. האדם הוגדר לפי מה שידע, ואחר כך לפי מה שידע לעשות עם מה שידע.
אבל מודעות – היא משהו אחר לגמרי. היא איננה מבוססת על מידע אלא על חוויית חיים ישירה, עמוקה, נוכחת, כזו החורגת מהידע שנצבר. להיות מודע, פירושו לחוות את החיים עצמם, לא את המידע עליהם. להיות נוכח בגוף, ברגש, בטבע, באדם שלפניך. ודווקא משום כך – הבינה המלאכותית, כל כמה שתתפתח, לא תוכל להיות מודעת. היא תוכל לדמות מודעות כיוון שהיכולת שלה לשקלל כמויות של מידע ו״לחשוב״ היא מאוד גבוהה אבל המודעות היא סוף אחר של חווית מידע, סוג אחר של רצפטיביות, שאותה המכונה לא יכולה לבצע. זו הזדמנות לאנושות להניח למרוץ על המיומנות, ולשים לב לרובד אחר של קיום. דווקא עידן הבינה הופך על פיה את האקסיומה של הפילוסוף דיקארט ״אני חושב (מטיל ספק) לכן אני קיים״ והופך אותה ל ״אני קיים- לכן אני חושב״ מודעות היא חווית קיום ולא מחשבה. מחשבה היא כישור רב עצמה שלנו אבל היא לא אנחנו.
אדם שיגביר את המודעות שלו, יהיה מסוגל להביא את המערכת הגופנית-המנטלית שלו לחוות ולראות את החיים דרך חווית החיים של בעלי חיים, צמחים, להיות מחובר למהלכי האדמה והמים.
המיודע יכול להסביר על מים אבל הוא לא חי מים. אנחנו מתייחסים להיותנו בחיים כמובן מאיליו, כמשהו שדבוק למכונה הגופנית באופן שהוא אינהרנטי (פנימי). אנחנו חיים את איסוף המידע הזה וחושבים שהוא החיים. אבל זה רק המידע. והוא לא היה נאסף אם לא היינו קודם- חיים. החיים קודמים למידע.
המידע נאסף על גבי שכבת החיים הפועמת. מליונים רבים של שנים של מידע שנאסף וכולו מקודד בתוך הגוף שלנו. מהאמבה הראשונה ועוד הרבה לפני כן, מהמפץ הגדול. כי אנחנו, המכונה הזו בנויים מהחומרים האלו שראשיתם בבריאת העולם. כשכל כך הרבה מידע נאסף ונדבק על שכבת החיים, אנחנו התבלבלנו לחשוב שאנחנו זה המידע הזה. ואנחנו עסוקים בלי סוף בלהכיר אותו ולהשתמש בו כאילו הוא אנחנו.
להיות מודע פירושו להתחבר אל אותה שכבה הנקראת חיים. אותו זרם בלתי פוסק של אנרגיה שנמשך על פני כל מליוני השנים האלו וממשיך וימשיך. מתכסה באינסוף צורות של קיום.
אבל צורה וקיום אינם אותו דבר.
מודע הוא אדם המסוגל לחוות את החיים בגולמיותם.
המודע יכול להשתמש בספריה הענקית של הידע כרצונו כיוון שהוא נפרד ממנה.
האיכויות האנושית הגבוהות ביותר- . אינטליגנציה רוחנית SQ ואינטילגנציה אמפתית – EMQ
אם נדרש שם לאיכות שיכולה להגדיר את העתיד האנושי בעידן הבינה, הרי שזו אינטליגנציה אמפתית – EMQ. אינטליגנציה זו שונה מהאינטליגנציות המוכרות והמככבות:
-
IQ – אינטליגנציה כמותית
-
EQ – אינטליגנציה רגשית
הIQ- אינטליגנציה כמותית, או כשהיא נמדדת היא נקראת : ״מנת משכל״ ( מעניין שבערך על איי קיו בויקיפדיה, מנת משכל מוגדרת כבחינה הבאה לבדוק את מידת ״התבונה״ שיש באדם). זה רק מראה לנו עד כמה החברה המודרנית מגדירה את היכולת הגבוהה ביותר כיכולת המוגבלת להתמצאות במספרים ובלוגיקה שפתית כדבר המצביע על תבונתו. כשתבונה היא כמובן הרבה יותר מאשר מנת המשכל שלנו.
בעשור האחרון ואולי אף מעט יותר, עולה לכותרות האינטליגנציה הרגשית הידועה בשמה EQ: אינטליגנציה זו, היא היכולת של אדם להעריך ולהתמודד עם מצבים חברתיים רגשיים של האחר ושל עצמו.ובהתאם לכך יכולת לנתב את פעולותיו במרחב הבין אישי.
היינו מסתפקים בשתי אינטליגנציות אלו עד לא מזמן כדי לתאר אדם שלם ובעל יכולות גבוהות. אבל אחת מתופעות הלוואי של העידן הישן שהכיר ועודד את האינטליגנציה הכמותית היא תופעה חברתית בשם ״נרקיסיזם״ (על כך אני מפרטת במאמר אחר שלי ״האינטליגנציה הרביעית״) . מבלי להיכנס לנושא אגיד בכלליות נרקסיסט יכול לחשוב ותאר מצבים רגשיים אך ללא כל חיבור רגשי לאחר ולסביבה. גם הבינה המלאכותית היא כזאת. אמנם היא מכונה ואנחנו לא מתאכזבים ממנה כמו שאנחנו יכולים להיפגע מהלכיו של נרקסיסט . אבל דווקא כאן אפשר לראות בבירור שהאנושיות המצופה מבני אדם לא מצופה מהמכונה. וזה עוזר לנו להבדיל ולזהות אנושיות .האדם הנרקסיסט פועל למעשה כמחולל גנרטיבי (בינה) . הוא נהדר בכל מה שקשור למנת משכל ואינטליגנציה רגשית, אך הוא חוטא לדבר שבאמת נוגע בליבת האנושיות שלנו, והיא היכולת לחוש חיבור , היכולת לשים את עצמנו בנעליו של אחר . עידן הבינה ומגפת הנרקיסיזם מראים לנו בצורה ברורה את ההבדל בין מכונה לאדם ואת הצורך הדחוף באנושיות. במה שהיא באמת ״לראות את האנושיות באנושי״ כמו שכתבה חנה ארנדט כשהיא תיארה את מה שנדרש לחברה בתקופה שלאחר מלחמת העולם השניה. וטכנלוגיה ללא אנושיות היא נרקיסיזם אלים.
הימצאותן של דינמיקות קשות אלו במרחב הבין אישי בעידן הבינה המלאכותית, מחייבות אותנו להסתכל עמוק יותר וברזולוציות חדות יותר על האינטליגנציות הרלוונטיות לאדם השלם.
יש את הראייה הפיזית (אני רואה את התנהגותו של האחר ומראהו)
יש את הראייה המנטלית ( אני רואה את הנסיבות שבהן האחר נמצא והמקורות שמהן הוא הגיע)
ויש את הראיה האמפטית (אני חווה אותך כאילו הייתי אתה).
כדי שאדם יוכל באמת לראות את האחר, לא רק מבחוץ ולא רק דרך פרשנות אישית, אלא מתוך חוויה ישירה – עליו לחרוג מעצמו. אינטליגנציה אמפתית היא היכולת לצאת מהעולם הפנימי שלי ולפגוש את עולמו של האחר כפי שהוא – לא כפי שאני מדמיינת אותו. היא נשענת על תבונה רגשית, רוחנית וקוגניטיבית, אך מוסיפה להן את היכולת להתמסר לזולת לרגע.
זו אינטליגנציה שלא נועדה לשלוט, אלא לחבר. לא לפעול מתוך ״או-או״ אלא מתוך ״גם וגם״. היא מציעה מבט של שפע – שבו לא חייבים לוותר כדי שהאחר יתקיים. מתוך כך, היא מחוללת פתרונות יצירתיים ועמוקים, מבוססי הקשבה, יחס, והבנה הדדית. היא אינה ״נחמדות״ או ויתור על העצמי, אלא איכות מורכבת הדורשת חוזק פנימי ויכולת הכלה עמוקה.
פיתוח אינטליגנציה אמפתית הוא משימה חינוכית, חברתית ותרבותית. הוא דורש תרגול, שפה חדשה, מודלים לחיקוי ומרחבים מאפשרים. אבל הוא גם הסיכוי שלנו לעבור מעולם תחרותי לעולם מקושר. הוא הגשר שדרכו האנושות יכולה לחצות את עידן הבינה מבלי לאבד את נשמתה.
אך על מנת לעשות את הקפיצה ממני אל האחר, כלומר, על מנת שאוכל לחרוג מעצמי ולחוות את האחר מאיפה שהוא נמצא, ולא רק להשליך את עצמי עליו ולהניח הנחות. או לחילופין לדעת אותו במובן התיאורטי והשכלתני המנותק, אני זקוקה לעוד אינטליגנציה אנושית שלא יכולה להיות לבינה והיא ״האינטליגנציה הרוחנית״ או בשמה SQ
נכון שהמילה רוחניות כבר משומשת מידי אבל במילים פשוטות אינטליגנציה רוחנית היא פשוט היכולת לראות את עצמך דומה וזהה לאחרים. שבבפנים בפנים שלנו כולנו זהים ודומים. כולם רגישים, פגיעים, כולם ילדים הזקוקים לנחמה ולמילה טובה, כולם רוצים להיות מאושרים, כולנו מנסים כל הזמן להיות טובים, להיות בסדר (אפילו אצל פושעים). זו הראיה של האחדות. מתחת לכל הגופים השונים, תכונות האופי המגוונות, ונסיבות חיים שונות אנחנו עשויים מאותם חומרים אנחנו מאותה סוג של תודעה.
האינטילגנציה הרוחנית רואה בכל אחד יחיד ומיוחד ובאותה נשימה את כולם כאחד,
במושג הרוחני הידוע במסורות העתיקות ״אחדות ריבויים״. אינטילגציה רוחנית גבוהה תביא בני אדם להשתמש בבינה המלאכותית באופן המיטיב עם כל העולם כי ״כולנו רקמה אנושית אחת חיה״ (שורה נפלאה משירה של חווה אלברשטיין)
רק בשילוב שלושת האינטליגנציות - נוצרת האינטילגנציה הרביעית - אמפטיה EMQ
היכולת לשים את עצמך בנעליו של אחר, לחוות את המציאות דרך מבטו של האחר
האינטליגנציה האמפטית מחייבת מידה לא מבוטלת של יכולת בשלושת האינטליגנציות האחרות.
לא מספיק להיות חכם במובן של מנת המשכל, לא מספיק להיות תבוני במובן הרגשי,
לא מספיק להיות אחדותי במובן הרוחני.
צריך את שלושתם כדי להיות אמפט.
עידן הבינה זקוק לאנושיות. האינטילגנציה הרוחנית והאמפטית מוזנחות באופן כזה שהן רדומות בחלקים רבים מהאנושיות. הכרה עוצמתית ומהפכנית זו היא שדווקא בעידן הבינה האינטליגנציות האנושיות המשמעותיות ביותר הן: רוחניות ואמפטיה. וכי למעשה האינטליגנציה האמפטית היא האינטליגנציה הנעלה ביותר, כי היא מסוגלת לשקלל את הנתונים בכל האינטליגנציות ולקבל החלטה הכי ראציונאליות שיש. והרציונליות הזאת היא קריטית כשאדם מחזיק בידו מכונה משוכללת כל כך כמו ״הבינה המלאכותית״.
אינטליגנציה אמפטית שנוגעת בבינה מלאכותית מגבירה את הקישוריות בין כל מרכיבי החיים ויוצרת תודעה אישית וקולקטיבית עוצמתית ומיטיבה. הציניקנים אומרים שזה לא אפשרי. אבל כולנו יודעים בתוך תוכנו כי רק ככה נממש את עצמנו במלואנו.
עידן הבינה קורא לאנושיות
עידן הבינה קורא לאנושיות להתייצב. עידן הבינה קורא לנו להפנות שוב מבט פנימה ולענות על השאלה ״אז מי אני עכשיו?״ הדבר שמייחד את בני אדם מבחינת קישורים מוחיים היא היכולת שנוצרה באונה הקדמית , היכולת לשאול ״מי אני? ו״למה אני״ להפוך את עצמנו למושא של מחקר. הגיע העת שנגלה עוד אזורים בתוכינו, כי הם אלה שיקבעו את עתידנו.
