עסקים פנימיים
SQ- האינטליגנציה הרוחנית
להאזנה לחצו כאן
לדעת מי אנחנו
החיים, כאשר מתבוננים בהם בפשטות ובכנות, הם רצף מתמשך של מפגשים ופרידות. אנחנו פוגשים אנשים ונפרדים מהם, פוגשים מקומות ואז ממשיכים הלאה, מתחלפים בין תפקידים, מקצועות, בתים, מערכות יחסים, רעיונות ומצבים גופניים ונפשיים. אפילו מהגוף שלנו אנחנו נפרדים שוב ושוב; הגוף שהיינו בו בגיל שלוש אינו הגוף שהיינו בו בגיל עשר או חמישים. הכל משתנה.
.
רוב הכאב שלנו נובע מהקושי שלנו לקבל את התנועה הזו. אנחנו נאחזים בדברים שאמורים להשתנות, מקווים שהמפגש יישאר לנצח, ומסרבים לשחרר גם כשברור שהחיים פונים לכיוון אחר. גם כאשר אנחנו בוחרים בפרידה מאדם, מקום עבודה, מקום מגורים אנחנו מתקשים. כדי להבין איך אפשר לחיות בתוך מציאות משתנה מבלי לקרוס בכל פעם מחדש, עלינו לקבל את הפרידות כחלק בלתי נפרד מהפגישות וכדי לעשות את זה אנחנו צריכים להפעיל עם האינטליגנציה שחוצה
.כקרן לייזר דרך כל זה - האינטליגנציה הרוחנית
כפי שתיארתי בעבר ,בתוכנו פועלות ארבע אינטליגנציות שונות, שכל אחת מהן מייצרת אופן אחר של תפיסה ותגובה למציאות. האינטליגנציה השכלית (IQ) היא זו שמנתחת, מפרקת, מודדת ויוצרת בהירות ביחס לעולם החיצוני – נתונים, עובדות, חפצים והגוף הפיזי. האינטליגנציה הרגשית (EQ) עוסקת בתהליכים פנימיים – רגשות, דפוסים נפשיים, תגובות, טראומות ומנגנוני הגנה. האינטליגנציה האמפתית (EMQ) היא, היכולת לראות את המציאות מנקודת מבטו של האחר – אדם, בעל חיים, צמח או אפילו אבן.
האינטליגנציה הרוחנית (SQ) פועלת במישור אחר לגמרי; היא אינה מתעסקת במה שקורה, אלא בעצם הקיום. היא שואלת מה זה להיות, מהו קיום ומה נשאר כאשר מסירים סיפורים, תפקידים, חפצים זמן ומרחב. האינטליגנציה הרוחנית היא היכולת לזכור את ״מאין באתי ולאן אני הולכת״ בשורש הקיום שלנו.
אחד העיוותים העמוקים ביותר בתרבות שלנו הוא היפוך הסדר בין אני
קיימת, אני עושה ו"יש לי". התרבות מלמדת אותנו למעשה ש״אני קיימת״, הקיום שלי תלוי בתוצאות: אני רוצה משהו, ולכן אני עושה משהו, ואם השגתי אותו ויש לי אותו אז אני קיימת. זה יוצר מצב שבו כל אובדן, כל כישלון וכל שינוי נתפסים כאיום ממשי על קיומינו הפיזי והנפשי הערך והזהות שלנו.
הסדר שמלמדים אותנו:
יש לי ← אני עושה ← אני קיים
זהו שורש הסבל. כאשר אנחנו מאמינים שהקיום שלנו מותנה בהישגים, רכוש, תפקידים או הצלחות, כל דבר חיצוני מקבל כוח עצום עלינו. אובדן עבודה, שינוי זוגיות, כישלון בפרויקט, אפילו שינוי במצב הבריאותי – כל אלה נחווים לא רק כקושי אלא כערעור על עצם הקיום שלנו. וכמובן כשאנחנו נפגשים עם אובדן, ופרידה קשה אנחנו מאבדים את עצמנו. אין לנו כלים להתמודד כי אין בנו מרחב בין קיומינו לבין מעשינו ומה שיש לנו.
האינטליגנציה הרוחנית רואה את הסדר ההופכי, ממש כמו שהעין הרואה שולחת את התמונה לאחור בהיפוך:
אני קיים - אני עושה - יש לי אני קיימת לכן אני עושה ומתוך העשייה אני יוצרת ״ ישים״
SQ- האינטליגנציה הרוחנית
משל הכרכרה
מה המשמעות של כל זה? כיצד זה משפיע על חווית החיים שלנו וההתמודדות שלנו עם החיים. ולא רק התמודדות עם החיים, איך היפוך זה נותן בידינו את המפתחות להיות המנהיגים של חיינו.
במיסטיקה ההודית והיהודית ישנו משל עתיק ומהותי הנקרא משל הכרכרה משל הבא לתאר את המבנה האנושי ואת התנועה הלא נכונה של בני אדם
דמיינו כרכרה עתיקה הנוסעת בדרך ארוכה. היא עשויה עץ חזק, יציבה, בנויה לשאת את מי שיושב בתוכה בבטחה. בתוך הכרכרה יושב העצמי — האדון או הגברת, ה-אני- העמוק והאמיתי שאמור להוביל את החיים, להחליט לאן לנסוע ומהי המשמעות של הדרך. העצמי הוא זה שמחזיק בכתובת, בסיבה למסע, בכיוון הפנימי.
אך בתוך הכרכרה הזו פועלות עוד מערכות — כל מבנה האדם כפי שאנחנו מכירים אותו.
מלפנים יושב הרַכָּב, האינטליגנציה האנושית. זהו החלק שאמור לתרגם את רצונו של העצמי לתוכנית פעולה. הרכב אמור לשמוע את הכתובת, להבין את הכיוון, ולכוון את התנועה בהתאם. תפקידו הוא להפוך השראה להובלה, רצון עמוק לכיוון ממשי.
בידיו של הרכב נמצאות המושכות — המיינד.
המיינד הוא מה שמעביר מידע ותנועה בין כל חלקי המערכת: הוא קולט אותות מהדרך, מגיב למשיכות של הסוסים, מפרש מצבים, ממיין מחשבות, מזהה פחדים, זוכר חוויות ומתרגם את הכול לשפה שהרכב והעצמי יכולים להבין. הוא החוליה המקשרת בין העולם לבין האדם, בין החוץ לבין הפנים..
ומחוץ לכרכרה דוהרים הסוסים — חמשת החושים: ראייה, שמיעה, טעם, ריח ומגע. הסוסים קולטים את העולם בצורה ישירה, עוצמתית ומהירה. הם נמשכים לדברים שמענגים אותם, בורחים ממה שמאיים עליהם, מאיצים כשהם מתלהבים ונעצרים כשהם מותשים. תפקידם הוא להביא מידע מהעולם, לא לקבוע את היעד של הנסיעה.
במצב התקין — המצב הטבעי של אדם שמחובר לעצמו
העצמי נותן את הכתובת,
הרכב מתרגם ומוביל,
המיינד מעביר הנחיות,
והסוסים מגיבים ושומרים על תנועה בכיוון הרצוי.
זהו מצב שבו כל חלק במערך האנושי מבצע את תפקידו הנכון, ולא תפקיד
של מישהו אחר.
אבל ברוב המקרים — כך חיינו נראים — העצמי איננו ער. הוא רדום. שקט. לא נותן כתובת. הוא קיים, אבל אינו פעיל. העולם החיצון, אנשים אחרים - הסוסים מתחילים להוביל את התנועה. הם רצים לכל מה שמושך את החושים — אוכל, ריגושים, תשומת לב, גירוי, הישגים, אישור חברתי — והמושכות אחריהם
. המיינד נמשך לגירוי החושים, למה שהוא שומע מאחרים, מהרעב שלו מהיצר שלו ,והרכב, שמרגיש את משיכת המושכות, משתכנע שזו הקריאה האמיתית.
זה הופך לרציונליזציה: הרכב מתחיל לכנות את הדחפים “רצון”, את המשיכות “בחירה”, ואת התנועה האוטומטית “חופש”. בפועל, זהו מצב של חוסר הכרה — מצב שבו החושים מנהלים את האדם, והמיינד הופך למשרת שלהם.
וכשזה נמשך שנים, נוצרת ישות חלופית- הדימוי של העצמי: זהות כוזבת בשם אגו.
האגו מתנפח כשהסוסים מגיעים למשהו שמרגיש מוצלח, ומתכווץ כשהם נחבטים. הוא מגיב למה שאומרים עליו, למה שחושבים עליו, למה שהצליח או לא הצליח. אבל האגו, למרות רעשיו, איננו הנהג האמיתי. אין לו כתובת. אין לו כיוון. הוא מגיב למה שקורה במקום להוביל למה שצריך לקרות. ובשורה התחתונה — הוא אינו מי שאנחנו. תחשבו על כל הסדנאות שאנחנו עושים להעלאת הדימוי העצמי ותבינו עד כמה עמוק החינוך הכוזב שלנו.
SQ- האינטליגנציה הרוחנית
התסבוכת הקארמתית – כשהעשייה מתחילה לייצר את ה"אני"
כאן נכנסת לתמונה התסבוכת הקארמתית — אחת המלכודות העמוקות ביותר של התודעה האנושית. "קארמה" פירושה המילולי בסנסקריט- עשייה אבל אצלנו העשייה מקבלת תפקיד הרבה יותר גדול ממה שהיא אמורה לשאת. במקום להיות תנועה טבעית של החיים, היא הופכת למנגנון שמייצר את ה"אני". אני העושה- עושה האני. אני עושה והעשייה עושה אותי.
ברגע שתוצאת הפעולה מגדירה אותי ("הצלחתי — אז אני שווה", "נכשלתי — אז אני לא ראוי"), אני מפסיקה לפעול מתוך נקודת קיום נקייה, ומתחילה לפעול מתוך תגובה לתוצאות קודמות. כך נבנים דפוסים: פעולה - תוצאה- פרשנות על עצמי - עוד פעולה שבאה להצדיק או לתקן אותה. עם הזמן הדפוסים האלה מתקשים והופכים ל"חומרה" שמנהלת אותי — ולא מאפשרת לי לראות מי אני מעבר להישגים, כישלונות, תדמיות או הזדהויות.
במצב כזה, העשייה מפסיקה להיות ביטוי של חיים — והופכת להיות מפעל שמייצר את ה"אני".
האינטליגנציה הרוחנית היא זאת שיודעת מי אני בתוך כל הרעש הזה, מתחת לכל שכבות הזכרונות , כמו שכבות גיאולוגיות על גבי היהלום שהוא אנחנו.
כל אחד מאיתנו יודע כמה זה לא מובן מאליו לזכור את עצמנו ברגעים של הרעשות פנימיות וחיצוניות איזו הקלה זאת שאני מצליחה להיות פשוט , להיות, אני
כשאנחנו אומרים להיות אני
אנחנו מתכוונים לחווית הקיום הזאת
אין בה מה אני עושה, אין בה מה יש לי
היא רק להיות אני
הזכרונות והמידע שהוטבעו על גבי העצמי שלנו הפכו להיות דפוסי המחשבה והפעולה שלנו אבל דפוסים אלו שהפכו לאישיות שלנו הם לא אנחנו מנקודת מבטה של האינטליגנציה הרוחנית האם עוד משהו שיש לנו
האישיות שלי
הגוף שלי
המחשבה שלי
החפצים שלי
האנשים שלי
ועוד ועוד
כל אלה שלי ובאחריותי
אבל הם לא אני
כאשר ידיעת הקיום שאני אינה תלויה בדבר, כאשר הוא ברור, יציב ומוחשי, העשייה שלנו הופכת נקייה וחופשית יותר. אנחנו פועלים מתוך בחירה ולא מתוך פחד, מתוך נוכחות ולא מתוך ניסיון להוכיח את עצמנו. הדברים שיש לנו – תפקידים, חפצים, מערכות יחסים, הצלחות וכישלונות – הופכים זמניים, מושאלים, חלק מהתנועה הטבעית של החיים, ולא אבני יסוד שמגדירות מי אנחנו.
ולא רק זאת, האינטליגנציה הרוחנית מאפשרת לנו לחוות ולראות את שכבת הקיום בכל דבר, בטבע שמסביבנו, בין אם זה בעלי חיים, צמחים, אדמה וקרקע לצורותיה, מקורות המים והאוויר. את רטט הקיום הנמצא בכל ובכל דבר. יש שיקראו לזה אלוהים, יש שיקראו לזה היקום, יש שיקראו לזה אנרגיה. איזה שם שלא ניתן לזה- זה חי
שחדות ההבנה הזאת בין מה שחי לבין מה שהושאל וחולף נוכחת בחיינו, חווית החיים שלנו מתעצמת ,יכולות התנועה והתמודדות שלנו הופכים להיות נגישים לנו כפי שמעולם לא היו. כי יש לנו אותנו.
SQ- האינטליגנציה הרוחנית
המטריקס זה אנחנו
האינטליגנציה הרוחנית יודעת להפריד בין המוץ לתבן, היא ההאקרית של המטריקס שבתוכו אנחנו חיים.
במשך אלפי שנים היא נמכרה כדת, אחר כך הפכה להיות מאוסה כאילו היא לא רציונלית, ״לא מדעית״ אבל היא היחידה שמודעת לעצמי, היא מדע העצמי וכל השאר זה מדעי החומרים עד כמה שמדעי החומרים שלנו יכולים להיות מופלאים- מדעי הגוף, החומר והמחשבה עדיין אלה לא המידעים והמדעים של העצמי.
אפשר לספר הרבה סיפורי קונספירציה למה רוחניות נשללה כבעלת כושר הבחנה ולמה היא נחטפה על ידי הסדרים דתיים. אבל מה שבטוח הוא שבעולם שבו אינטליגנציה רוחנית מטופחת ומוטמעת האיכויות האנושיות לבריאת מציאות פנימית וחיצונית יגעו למקום שבו נממש את מה שכולנו באמת רוצים שאלה חיים מלאי אושר שייכות ויצירה.
כל מה שהאינטליגנציה הרוחנית יודעת לעשות זה ליצור מרווח בינינו לבין הגוף שלנו והמחשבה שלנו. היא ההאקרית המשולמת לשיעבוד התודעתי שאנחנו נמצאים בו מקדמת דנא.