דפוסי הצלחה, נראות ומשמעות בעידן הישן

הצלחה בעידן הישן מוגדרת על פי מדדים חיצוניים: תואר, כסף, מראה חיצוני, פרסום ועוד. אנו נמדדים על פי תבניות הדורשות מאמץ בלתי פוסק ולא הגון שבו אידאל היופי וההצלחה הם תמיד חד ערכיים וליניאריים – המאמץ העקר ״להיות הכי״ הוליד -חרדה, דיכאון, תחרות, והתמכרות. האיכות האנושית הנפלאה המתגלמת ברצון להתפתח,הולאמה על ידי דפוסי מחשבה כוחניים והפכה ל- התפתחות משמעה הצלחה והצלחה, משמעה להיות יותר מאחרים.

החיפוש אחר משמעות פנימית עוות  על ידי אותו דפוס ויצר  את המחשבה שהחיים הרוחניים מנותקים מן החיים הארציים  ולכן נוצרה מערכת של משמעות מפוצלת.  שיש משמעות של מימוש חיצוני, ויש משמעות של מימוש פנימי- רוחני. ואלה שייכים לעולמות שונים זה מזה, ומתקיימת בין שתי המשמעויות האלו תחרות על מי יותר אמיתי.  המרחב המוגבל של הדפוסים יצר בתוך המערכות פנימה פיצולים, ניגודים וסתירות: בין טוב לרע, הצלחה וכישלון, אני והאחר, קורבנות ואשמים, מקובלים ולא מקובלים, דוחים ודחויים, גוף ונפש, רוחני וארצי. בתוך כל הפיצולים האלה מתקיים מאבק היררכי בלתי נגמר – מי יותר טוב, מי מוצלח יותר, מי שולט.

רמת המאבק הפנימי כל כך גבוהה, עד שמחלות הסטרס הפכו למגפות מודרניות: דיכאון, חרדה, מחלות לב, התמכרויות, הפרעות קשב וריכוז, מחלות מעיים ועוד. כולם מדברים על כך שהמתח הורג – ובאותה נשימה מוסיפים: "אלה החיים". ואכן, אלו הם החיים כפי שלימדו אותנו לחשוב אותם – מתוך דפוסים שממשיכים לייצר מציאות מקוטעת, תחרותית ומרוקנת.

קריסת המודלים: מהפכת הבינה והכאוס החברתי

הבינה המלאכותית היא מהפכה חסרת תקדים. היא מתפשטת במהירות, ולעיתים נדמה שיש עוד רבים שלא חשים את השינוי – אך אין ספק שבתוך עשור היא תוטמע בכל מערכות החיים באופן שלא נזהה יותר את הדמיון לחיים של לפני. בצד השני, כמו בכל דפוס (קו ליניארי) , ישנו חוסר יציבות עמוק – חברתית, פוליטית, רגשית: ניכור, אלימות, פונדמנטליזם, מאבקי שליטה ומשאבים. הדפוס נע בין שליטה לאי שליטה בסחרור.

מצד אחד  ברמה הרגשית, אנו עדיין מנוהלים על ידי אותם הדחפים והתבניות שהפעילו אותנו במשך דורות. למרות שמצד שני  המהפכה הטכנולוגית מראה איך אנחנו חותרים לפרוץ את גבולות הידע ולחדש, בעולם הקוגניטיבי אנחנו פורצים מימדים ובעולם הרגשי אנחנו מתבססים בביצות.

נוצרה מעין התמכרות למימוש חיצוני. יש ריגוש גדול כשיוצרים חפץ, מוצר, פרוטוקול שעובד. אך פעולה פנימית – פעולה נפשית – היא שקטה, חבויה, לעיתים נחוות כחסרת מדדים. ואנו נותרנו מולה חסרי אונים. אנחנו ממשיכים לחשוב: "כך גדלתי, כך אהיה" או "כך חונכתי, כך אפעל" – כאילו לא חלפו עידנים. בעוד שבמישור הטכנולוגי אין קשר בין הטלפונים של פעם לאלו של היום – נפשית, אנחנו עדיין מסובבים את חוגת הטלפון הישן כאילו לא עבר רגע מאז המצאתו.

המכונה משתלטת על השגרה – ומה נותר לאדם?

הבינה המלאכותית מסוגלת לבצע טוב מאיתנו כמעט כל מה שניתן לתרגם לכללים, חישובים, שגרות פעולה. היא לומדת מהר יותר, מדויקת יותר, ונעדרת את התנודות האנושיות של רגש, עייפות, פחד או ספק.

המכונה חושפת בעצם עד כמה רבים מהדפוסים שלנו הם אוטומטיים, לא נוכחים, נטולי בחירה. היא עושה את מה שאנחנו ניסינו כל השנים לעשות טוב יותר – ודווקא בכך היא מזמינה אותנו לשוב למהות: למה שאינו ניתן לתכנות.

רבים חוששים מהשתלטות הזאת על המרחב של המיומנויות שרכשנו בעמל רב לאורך ההיסטוריה, אך למעשה – ייתכן שמדובר בהזדמנות כפולה. ראשית, להעביר את ה"אוטומטים" שבנינו – אותם הרגלים, תבניות פעולה, סגנונות, טקסטים ושיטות – אל המכונה שתבצע אותם טוב יותר ובכך תייעל אותנו. ממש כפי שהליכה וריצה הפכו להיות מיומנויות רווחה ולא אמצעי הכרחי להתניידות, כך ייתכן שגם מיומנויות רבות יפנו את מקומן לטובת המכונה.

וההזדמנות השנייה – העמוקה והמרגשת יותר – היא האפשרות האמיתית לוותר על המרוץ להיות "יותר מוצלחים". האפשרות להשקיע את עצמנו לא בשיפור המכונה שאנחנו, אלא בפריצה ממנה. להיכנס אל מרחב תודעתי אחר – פנימי, נטול זמן ומרחב פיזי, שבו האיכויות הפועלות הן נוכחות, הכלה, גמישות, תקשורת וחיבוריות,חמלה ויצירתיות.

זהו מרחב שבו חוסר הוודאות והיעדר השליטה אינם מכשול – אלא קרקע לצמיחה ולאינסוף אפשרויות. המכונה תוכל לבצע את ההסדרים הבסיסיים של החיים. והאנושי – יחיה.